אפילו עכשיו
אני מוצאת עצמי מרוקנת
מצהירה על רגשות שכבר כמה זמן
שאני לא זוכרת
וזה גורם לי אושר
להרגיש כל כך ריקה
כי כך אני יודעת שיש לי עוד תחושה
והזמן - מרפא פצעים
והטעויות - מחפות על המילים
ואצלי בראש
כולם מחייכים
והחיבוקים שלי קרים.

זו הריקנות שמאפשרת
לפסוע אל מחוץ עצמי
ולהבין
מבלי לחוש כאב.
זו הריקנות שמאפשרת
להתמלא מן הפנים
ולהרגיש
מבלי להתכוון.

זה השקט שאחרי הסערה.
ויש לי כוח
לחשוב
וליהנות מתוך עצמי בלי כל הדאגה.
אני נשאבת בשמחה
ומתבגרת בשלווה
וזוכרת את עצמי
- בפעם הראשונה.