"מחר בסטודיו ברחוב ג'ונסון 56 חזרות ראשונות ולא לאחר"
"אין בעיה, תודה רבה באמת תודה" עם חיוך ענקי על הפנים היא
התחילה לקפוץ ולהשתגע ושערה השחור החל מתפרע ומשחרר מעליו את
הגומיה הרופפת. אחרי הכל האופנה החדשה בניו יורק זה המראה
הזרוק (בקרב הרקדנים ה"נחשבים" בכל אופן) ועכשיו שהיא מאיה
רקדנית מת"א הקטנה התקבלה לרקוד בתפקיד ראשי במחזה 'אוף
ברודויי' רציני בניו יורק,מחזה שנכתב לפי אגדה קסומה ועתיקה
היא תקפיד להשתלב היטב. או, כמה שמאיה אהבה סיפורי אגדות
ופנטזיות, זה הקסים אותה ונתן לה פסק זמן ממרוץ החיים המהיר.
אחרי שהצליחה להסדיר לעצמה את הלב שדפק במהירות שיא, היא אספה
במהירות את התיק "הזרוק" שלה נעלה את הדלת מאחוריה וטסה
במדרגות. "עכשיו אני נזכרת למה עברתי לפה" חשבה לעצמה בעודה
הולכת במורד הרחוב "ההתרגשות של האנשים בעיניים, החניות שלא
מפסיקות , וניו יורק, אה ניו יורק טוב נו גם השלולית הענקית
שכרגע דרכתי בה"

עם רגל רטובה עד הברך  ומבט של אושר עילאי בעיניים נכנסה לבית
הקפה של ג'ק וחיכתה. היא לא הייתה צריכה להזמין כמובן ג'ק יודע
ק'פוצינו נטול קפאין עם סוכרזית. בנתיים נכנסו לבית קפה אמי
מייקל וג'סיקה. את איימי היא הכירה מהקולג' מייקל הוא על תקן
החבר שאינו נגמר וג'סיקה היא החברה הכי טובה  גם היא רקדנית
מגיל אפס, איך לא? בכל מקרה אחרי כל הצעקות, החיבוקים והנשיקות
הם הזמינו לכבודה עוגת שוקולד ענקית משולשת עם כל התוספות. "את
לא תאמיני שמעתי שבהפקה הזו שלך יש רקדנים כאלה שווים... הלו?
מאיה את שם?" אמרה ג'סיקה בעוד היא מנופפת בידיים מול הפרצוף
של מאיה כאילו היא מנסה להבריח אלף זבובים מעצבנים "אני אומרת
לך שאני שיהיה לך מאוד מעניין בחודשים הקרובים" ניסתה ג'סיקה
לעורר את תשומת ליבה של מאיה אך ללא תועלת. מאיה היתה מהופנטת,
היא שקעה יותר ויותר בכל שניה שהמבט שלה נתקע קפוא על אותו ניו
יורקי משופשף שנכנס כרגע בדלת. זו היתה הפעם הראשונה שהיא ראתה
אותו. היא הסתכלה עליו כמו ילד קטן שרואה את ציפור עפה בפעם
הראשונה, היא היתה מרותקת.  הזיפים הקשוחים וקסדת האופנוע
שהיתה בידו העידו על סגנון חיים די קשה ומחוספס. הוא לבש גינס
צמוד  שעטף ישבן חמוד ומעוצב, חגורה עבה, מגפיים גבוהים ישנים
ומעל גופייה לבנה צמודה לבש מעיל עור שחוק שחשף בכל צעד מפתה
שהוא צעד שרירים בנויים לתפארת. היא בהתה בו בקפידה, איך הוא
מוציא את המלבורו האדום מהכיס מכניס סיגריה אחת לפה ומדליק
בחושניות טבעית עם הזיפו "אה סליחה מה אמרת לא.. לא שמעתי"
בלון שהתפוצץ לילד בפינה החזיר את מאיה למציאות "עזבי לא משנה"
אמרה אימי בטון מאכזב "הינה בן אדם שבהחלט לא הייתי רוצה לראות
בגרביונים ובגד גוף" ציחקק מייקל כשהצביע על  הנסיך של מאיה
הנסיך על האופנוע השחור "נכון, הייתי רוצה לתאר אותו בלי כלום"
אמרה איימי "נו באמת רק על זה את חושבת" העירה ג'סיקה כמסווה
לכך שגם היא חשבה על זה. אבל מאיה חשבה אחרת היתה לה תחושה שזה
יותר מרק מכונת סקס ללילה אחד, משהוא בפנים אמר לה שהוא - אותו
בן אדם שהיא רק ראתה עכשיו בפעם הראשונה ורק הוא מיוחד,קסום
כמו בפנטזיה. כולם סיימו את הקפה ומהעוגה נשאר רק פרורים
"יאללה אנחנו זזים" אמרה איימי, ג'סיקה ומייקל קמו "את באה
מאיה או שאת ממשיכה לבהות ב'בלרינה' שלך?" אמר מייקל שאיימי
וג'סיקה כבר בחצי הדרך החוצה "תלכו תלכו אני נשארת עוד קצת"
מלמלה מאיה והם עזבו. היא ישבה שם בלי לזוז שעה, שעתיים, שלוש
מי סופר? מדי פעם לגמה מהקפוצ'ינו שג'ק המשיך להגיש לה בלי
לשאול שאלות מיותרות. אחרי מה שנראה בשבילה נצח שישבה שם,
הקפוצ'ינו התחיל להשפיע במערכת והיא קמה לשירותים.  לפני שחזרה
לזירת הפשע כי עם פנים כמו שלו זה באמת פשע להסתובב חופשי, היא
הביטה מבט חטוף במראה  וחשבה לעצמה "זהו עכשיו אני חייבת לעשות
משהוא, פשוט חייבת" היא הייתה בטוחה בעצמה ומוכנה לצאת לקרב.
היא יצאה מהשירותים ו... רגע הוא לא ליד הבר, היא סרקה במהירות
את כל החדר אך ללא מוצא "ג'ק" היא תפסה בזרועו בחוזקה והמגש
שלו עם 2 מאגים של קפה כמעט נפלו "מה יש לך ילדה, יצאת מדעתך?"
הוא השיב במבטא ניו יורקי משופשף "האיש הזה" השיבה מאיה
בפאניקה "נו זה שישב פה לפני שניה עם מעיל העור והקסדה ראית
אותו לאן הוא הלך אולי?" מקווה למצוא תשובה לפני שהיא תתפוצץ
"הוא עזב רק עכשיו, מצטער" ג'ק המשיך בעבודתו ומאיה רצה החוצה
והגיעה בדיוק בזמן לראות אותו נכנס למונית בצד השני של הכביש
"שיט, פאק" במקרה כזה מותר לקלל גם באנגלית.

בעינים דומעות היא חזרה הביתה ונכנסה מיד לישון אבל להרדם היא
לא הצליחה "אני לא מאמינה, מחר החזרות הראשונות שלי ואני לא
ישנה למה? בגלל איזה מאצ'ו מזדיין שחושב שהוא מלך היופי שאני
אפילו לא מכירה" חשבה לעצמה למרות כל התלונות, היתה לה תחושה
משהוא בפנים אמר לה שהוא מיוחד, קסום כמו בפנטזיה.
צלצול השעון הגיע כצפוי מוקדם מידי בשביל מאיה שישנה בערך רבע
שעה. בכל ה45 דקות שלקח לה להתכונן לצאת מהבית ולהכנס למונית
היא ניסתה להוציא אותו - זה מאתמול שהיא בקושי מכירה -  מהראש
ולנסות לשחזר את צעדי הריקוד, אבל פשוט שום דבר לא עזר הוא היה
שם בפנים. בכניסה לסטודיו חיכתה לה ג'סיקה שלימדה בלט מודרני
באולם ליד. "יופי שהחלטת להגיע" פתחה ג'סיקה את הדלת "אל
תשאלי" גררה מאיה את עצמה פנימה "אוקי אני רוצה שאתה, פייר,
תעבוד עם הקבוצה הראשונה ואני אעבוד עם... איך אמרת שקוראים לך
מותק? אה, כן מאיה אני אעבוד עם מאיה על הסולו שלה עד ש'הנסיך'
שלנו יגיע" צרחה הכירוגראפית מישל לינדלי מגרונה הזקן והצרוד.
"בואי חמודה נתחיל". אחרי שעה בערך ה'חמודה' הפך ל 'בטטה לא
יוצלחת' מאיה נפלה שוב ושוב באותו קטע "זהו אני פורשת" אמרה
מאיה לעצמה שהיא על סף דמעות  "טוב קחי 5 דקות הפסקה בן הזוג
שלך צריך להגיע כל רגע" צרחה עליה מישל "יופי זה מה שאני צריכה
איזה מתורמם בחצאית שירים אותי באוייר כל שניה וחצי" סיננה
מאיה לאחד מהקרדניות שהכירה משיעור בלט אחד שלקחה פעם. "מאיה
מותק אני רוצה שתכירי את סטיב הוא יהיה בן הזוג שלך במופע ואתם
תבלו הרבה ביחד בחודשים הקרובים" היא שמעה את הקול המעצבן של
מישל מאחוריה והסתובבה בחוסר חשק "היי, אני סטיב" הוא הושיט לה
יד וביד השניה הוא החזיק את מעיל העור השחוק שלו אוחז מתחת
לזרוע את הקסדה של האופנוע והמלבורו ביצבץ מהכיס של הג'ינס
הצמוד. באותה שניה היא רצה לקפוץ עליו בשמחה ובהתרגשות מופרזת
ולצרוח 'זה אתה זה אתה' אבל היא רק הושיטה יד מזיעה בנימוס
ואמרה "היי אני מאיה ואני אהיה הנסיכה שלך".