קראו לה מגי, אך כל חבריה קראו לה מג.
מגי אינה ככל הילדות, או הילדים, או בכלל. מגי שלנו חיה בשני
עולמות - העולם המציאותי ועולם החלומות.
זה בטח נשמע קצת מוזר, אלא איך בן אדם (או בת אדם, לפי
סיפורנו) יכול לחיות בעולם החלומות?
אולם, יש כזה. ושמה מגי גורדון.
מגי, ילדה בת 12 היא בת לזוג הורים ממוצעים לגמרי ששמותיהם
נטשה וריצ'ארד, ויש לה עוד אחות קטנה בשם נורי. מגי ונורי הן
אחיות וחברות טובות שלא נפרדו לרגע.
אפילו נורי, שעדיין קטנה מכדי להבין דברים רבים, למדה את אותם
ה"מצבים" של אחותה הגדולה. לא פעם היא מצאה את מגי שרועה על
הרצפה, מפיה נוזל ריר ועיניה פתוחות במבט מטורף או להיפך,
אומלל וכואב. פרופסורים רבים קראו לתופעה הזו "תופעת החלום",
ומגי חוותה את אותה ה"תופעה" כל כמה שבועות, בעיקר כשהיתה
מרגישה כעוסה או מעוצבנת. לא פעם שאלו אותה מה היא מרגישה, מה
היא רואה כשהיא באותו התקף, אם בכלל. אך היא אף פעם לא היתה
עונה, או אומרת שהיא לא זוכרת.
במעמקי ליבה, היא ידעה בדיוק מה היא רואה.
חלומות, המון חלומות. כל חלום שלא היתה חולמת כשהיתה ישנה,
היתה חולמת בהתקפים הללו.
אחד החלומות שהיו הכי "נפוצים" אצלה הוא שהיא נמצאת בשדה תירס
ענקי, שיערה האדמוני מתנפנף ברוח החמימה והיא מביטה אל השמיים
המתכוננים לשקיעה. צבעי צהוב, אדום וסגול התחילו להיראות, כמו
שהשמיים נצבעים בצבעי פסטל הנמרחים בקו אופקי, מקיפים את הכל,
רואים את הכל.
זה היה יפהפה. מגי בחיים לא ראתה משהו הנראה כל כך... טהור,
תמים. היא רצתה להישאר שם לנצח - מביטה בשמי השקיעה, מרגישה את
הרוח על פניה... אך לאחר דקה או שתיים, הכל התהפך. ראשה הסתחרר
והיא ראתה רק שחור משחור, ומיד את השקיעה החליף ריח של חומר
לניקוי רצפות. היא מצאה את עצמה על הרצפה, ראשה מונח על השטיח
וגופה שמוט בתנוחה מפחידה, דמעות קטנות יורדות מעייניה.
זה רק אחד מכל החלומות שחלמה. אולם, לפעמים היא באמת לא זכרה
את החלומות שהיא חולמת. אך משהו אחד היא ידעה - מכולם היא
התעוררה בוכה. בכי קצר, שקט, כואב. ואף פעם לא ידעה למה.
אך עכשיו, הכל נגמר.
מגי גדלה, וביום הולדתה ה-15 היא שוב נפלה. אך הפעם, זה היה
אחרת.
"מה את רוצה חמודה?" שאלה המוכרת בקונדיטוריה את מגי, מגישה לה
בחיוך חם עוגיה ששוקולד נטף ממנה.
מגי הכניסה את העוגיה לפיה, ובמקום המתיקות של השוקולד הרגישה
איך טעמו הופך לטעם של חול. אך היא דמיינה את הטעם, וזה מה
שהספיק לה.
"ממ... אני רוצה שלושה כאלו!" היא השיבה בחיוך, מגישה למוכרת
שלושה בוטנים כתשלום, ויוצאת מהקונדיטוריה הקטנה. בחוץ, השמיים
היו סגולים, ומספר פילים עפו להם בין העננים הכחלחלים, אנשים
מהדוכנים הקטנים בירכו אותה לשלום כאשר מגי עברה לידם, אפשר
היה להרגיש את השלווה והשקט ששררו בכל מקום.
"אתם בטוחים שלא יהיה ניתן להוציא אותה מזה?" שאלה אמה של מגי
את הרופא בקול שבור, מביטה אל בתה השוכבת על מיטת בת החולים
הגדולה, הסדינים הלבנים מכסים אותה כמגנים אליה מהנוראות.
"אני מצטער גברת גורדון, זה או זה, או שהיא תהפוך לצמח," הרופא
השיב בקול שקט, מביט בזוג שעמד מולו בעצב. פעם ראשונה שראה
מקרה כזה, הילדה כה צעירה וכבר נגזר עליה לחיות כצמח או למות.
גברת גורדון התחילה לפרוץ בבכי, בעלה כורך את זרועותיו סביבה
בחיבוק קשה, כואב. מהנהן לרופא לאות אישור.
מגי התיישבה ליד האגם, מביטה אל השמיים שהפעם שינו צבעם לכתום.
היא סיימה את העוגיה האחרונה שנשארה לה, והביטה באווזים
המגעגעים לידה, מביטים בה בהתעניינות ומתנודדים בקבוצות קטנות
לעברה. היא חייכה אליהם ושלחה את ידה -
לפתע, העולם התחיל להסתחרר, היא נפלה על אחוריה.
היא ציפתה להתעורר שוב על הרצפה, להריח את אותו הריח החמוץ של
המנקה רצפות.
אולם במקום זאת, היא הרגישה סחרחורת ונפלה על אחוריה, היא
התעוורה, ולפתע הרגישה כאב עמוק המפלח את בטנה.
היא אף פעם לא התעוררה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.