|
אישה מבוגרת
ביזארית
אוספת ספרים ישנים ועיתונים
מדברת אל עצמה בקול רם ברחוב
שוכחת מי היא
הבן שלה צריך לבקש סליחה מכולם
ולהחזיר אותה הביתה
נבוכה
היא מראה לו תמונות להוכיח לו
כמה יפה היא היתה פעם
להוכיח לו
אני לא צריך תמונות לראות כמה היית יפה
אמא
אני מאמין לך
נתלית בזכרונותיה
הייתי יפה עם אופי של מכוערת
היום אני מכוערת עם אופי של יפה
לא ידעתי לנצל את היופי שלי בזמן
אתה מבין
זה כי הייתי אצילה תאמין לי
הבן שלה אומר לה
שהוא מאמין לה
אחר כך הוא משכיב אותה לישון
היא אוחזת בידו
היד שלה
יוצאת מהשמיכה
לא קשורה לגוף
נכון שגידלתי אותך טוב
אני השתדלתי לגדל אותך טוב
גידלת אותי טוב
אמא
בעלטה
היא סופרת את השנים שנשארו לה לחיות
היא קוראת לבן שלה שוב ושוב
והוא בא
אין לה בית משלה עכשיו
היא גרה עם הבן
עם הכלה עם הנכדים
הבן מקסים טוב היא גידלה אותו
הכלה פחות
הנכדים מקסימים דומים לבן
בחושך היא מדמיינת לשמוע
את הכלה שוב ושוב רוצה לזרוק אותה לרחוב
אבל זאת אמא שלי
הבן שוב אומר
זאת אמא שלי זאת אמא שלי
היא סופרת את השנים שנשארו לה לחיות
הימים הארוכים
אחרי הצהרים
הפחד
העצב
הבדידות
החיים
שעכשיו היא מודה שלא השכילה לחיות נכון
ובכל זאת
היא לא מתחרטת
כן
היא שוב אצילית כמו פעם עכשיו
מה לא עשית נכון אמא
מה לא עשית נכון
מה לא עשית נכון אמא
מה לא עשית נכון |
|
|
מה ניטשה אמר
עלי?!?
פה גדול, מילים
אחרונות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.