הסתובבתי בעיר ללא מטרה,
בעיר בלי מטרה, בלי תכלית
עם בנינים עבשים, אנשים בלי חיבה.
מי יותר אפור לא הצלחתי להחליט.

ודווקא בעיר ששיגרה היא נושמת
פגשתי אותך, כמוני מגושמת.
התגשמות היופי, השלמות בעצם.
עומדת בגשם, נרטבת עד עצם.

בלי לחשוב פעמיים ניגשתי.
גשם הפסיק ואני התרגשתי.
חששתי שתברחי בוגדנית מתמיד
לפני שאספיק לך הכל להגיד.

אבל למרות שאין כמוני מהיר
קשת שלי פשוט נעלמה באויר.
אז עטוף בכאב לארץ צנחתי, ברק בהיר.
ובמותי שמעתי רעם עוטף את העיר...