בתוך ערפל
על חוף האגם
עומדת אני
בת אלה
בת אדם
וידי מורמות
אל הלבנה
והמים שקטים
והמעבורת אינה

הו אלה מבורכת
אל תעזביני עכשיו
הן אני לבדי
עולמי כבר נחרב
מכשפה הם קוראים לי
קולם כבר גובר
בעין רוחי רואה אני
את המוקד הבוער

לא נותר לי דבר
פרט לזיכרונות העבר
ולתקן טעויות כבר נראה מאוחר
והקסם שלי
כנראה כבר נשבר
ונותרתי לבד בערפל הקר

ילדי, מלכי, אחי, אהובי
גורלו הוא למות בודד ערירי
הן אשתו, המלכה, כלל אוהבת אחר
איש על צלב
ואביר
ואל רשע וקודר

ואיש כבר אין זוכר
את בן הדרקון
ומילות המרלין
הם מלמולים בהמון
את שלי נתתי
למנוע אבדון
על ביתי על האי
אבלון

לך נתתי חיי
אלתי הטובה
אם
בתולה
זקנה בלה
מלכה
וכנראה שאין לי עוד לשם מה לחיות
אני היא מורגנה, מבנות הפיות.