|
אלוהים ברא את הבדידות
במגרש של בית הספר
ממלכתי גילה ב'
הוא אפסן אותו על הספסל
ליד המקלט של השרת
כל שנה אני לובשת
את צעיפיו
הסרוגים על ידי העכבישים
ריח של אספלט וגשם
מתערבבים עם הריח שלך
שלא עוזב לי את הגוף
כבר כמה שנים
אוקטובר 2005
גילה |
|
|
פעם, כשהייתי
בכיתה ו' בערך,
אני זוכרת,
אמרתי לגבי על
איזה שיר של
אלתרמן: "פה
המשורר דיבר על
חיות, אך בעצם
התכוון לבני
אדם".
והיום, אחרי
מספר שנים,
אני פשוט
שואלת:
"ה א מ נ ם ? " |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.