אהבתי קוראת אליי בשמות משונים
כינויים המזדמנים לפיו בהחטף
הוא מנסה לנווט בין מספר תפקידים
אך אין מושיט יד אמיתית וכתף
במבטו העדין והכל כך אנושי
הנפגש לבלי סוף עם גומתי
בה, יופיו משתקף בשלל גווניו
אך לא תתבהר דרך העפר אליו
בין בקשה לבקשה חומקת לו מילה
זו נוחתת על ראשי מחויכת
אם מחמאה היא או חינוך בפרוטה
מחממת ליבי ובזכרוני נחרטת
מטה מראשי על שיערה החליקה
ירדה במומחיות עד לתנוך אוזני
בפי נגעה קלות, השיקה
וחדרה בנחישות אל מבין קפלי חולצתי
הפער וודאי שאינו בר גישור
וכל חיוך, הוא פרי אסור
ואל לנו, למגורשים מכבר
משענת קנה רצוץ היא כל שנותר
מטפטפות עליי בעדינות אך מרטיבות
אותן המילים ואותם כינויי החיבה
הם יושבים בלילות, עיניהם אדומות
ותופרים במרץ את חוט המחשבה |
