לכל שעה ולכל רגע יש צו
ובימים האחרונים רץ כאן דיבור -
יש מכת מדינה שכבר מכונה "המצב"
הכוונה היא למצב בריאות הציבור.

"מדינה חולה" "כלכלה גוססת" "תרבות חיוורת ולבנה",
"בטחון אנמי" "ממלכתיות מסורסת" - הכל חלק מאותה מכת מדינה.

יש כאן בעיה מאוד גדולה -
לא צריך להיות גאון כדי לראות.
אין שום ספק שהמדינה חולה
וזה כי, ברור, היא לא אוכלת מספיק פירות.
בשלב הראשון ביררתי מחירים
של תפוחים אגסים ענבים ואפילו אנונה
ואכן בארנק המדינה, אפילו מטבעות של שקלים לא נשארים
לאחר תשלום ועד בית, כבלים וארנונה.
אז עשיתי עיסקה עם חלפן פירות -
הוא מוכר לי ממש בזול ואני אותו מפרסם
אז שמרתי בצד כמה שטרות
לטובת "קלינטון פירות בע"מ" - הבחירה של UNCLE SAM.
ואז ישר הלכתי למשרד הפנים,
בשביל לקבל רישוי עסק כדין וכחוק -
אך לא היו שם בכלל אנשים
רק שלט "עקב מחלה אין שירות".    הייתי בהלם. הייתי בשוק.

הצבתי דוכן בכיכר המדינה ורציתי למכור פירות
במחירים עממים לכל נפש ואישה
תפוחים, תפוזים, קיווי, לימונים, אשכוליות
היה שם הכל - אבל בת זוגתי (שתחיה) אז לחשה:
"למוכר ירקות קוראים ירקן
אבל מה שם המקצוע שלך?"
השתתקתי. נאלמתי דום. כשלון לא קטן...
התמלאתי בתחושת מבוכה.

כל מה שרציתי היה להציל את העם
ממחסור חמור בויטמין סי;
כל מה שרציתי היה לתת לכולם
לטעום אגס מעודן או תפוז עסיסי;
רציתי לתת לכל ילד קט
להינות מתות מתוק וקטן
אבל עכשיו זה כבר ממש לא איכפת -
כי אני לא מוכן להיקרא "פירותן"-
זה נשמע כמו קללה ארמית
זה מרגיש כמו אות קין על המצח
אז שתמות כל המדינה העברית
עם שפתה העברית, עאלק עם הנצח.

וחשוב שתדעו שקראתי בעיתון אצל הוריי
שבלי ויטמינים יש גסיסה איטית וקריסת מערכות -
אז עם ישראל בינתיים עוד חי
אבל צפויות לו שנים מאוד "מוצלחות"

תהנו.