רויטל אשור / אמא הכוסית |
איך הפכה לה ערווה בוטה ויהירה
למזכרת דוהה, חמקמקה...
איך הפך משולש מטופח וחצוף
לצורה עגולה לא ברורה,
המניבה את אותו הצוף...
מזכרת תמידית לתהילה שחלפה
והמירה עצמה מתוך בחירה,
להיות אם ורעייה. מניבה.
עסוקה במשפלים ורגשות אשמה.
אז אני צובעת את פניי וציפורניי רגליי
להנציח צורה שלא נס ליחה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|