כשאלך, מי יזכור?
מישהו ישים לב שנעלמתי?
שבועות של בכי, זה יעבור.
ואז? הכל ממשיך?
ובעצם למה לא? שיבכו.
שיכאב לבני זונות.
מה אני עשיתי?
רציתי שיהיה לי יותר טוב?
אני כנראה פושעת.
נבלה מהשורה.
כבר עדיף ללכת בלי זיכרון.
שכולם יסבלו, למה אני?
דאמת, אני כמו קדוש מעונה.
או רק כמו עצמי?
ובעצם, מי ביקש שיזכרו?
עשיתי את זה בשביל עצמי.
הרמתי ידיים כרגיל.
אין לי לאן להמשיך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.