כמו בובה מחלון ראווה,
יפה ודקיקה וחסרת הבעה.
מראה שחושף את פני החברה,
שטחיות במסווה הלבשה תחתונה.

כמה את יפה,
כמה את מושלמת,
מקיאה נשמתך ועל אוכל חולמת.
עינייך הם ים,
עורך, חול זהב,
וכולם בוחנים את שדייך עכשיו.

את כלי, את מוצר,
משתמשים וזורקים,
מה יהיה עלייך בגיל... 30?
כשהקנקן מתבלה,
לא מביטים אל הפנים.
דגם חדש - ואת אאוט,
נגמרו החיים.

בחלון, בובה חדשה מדגמנת,
אופנה חברתית ושטחית כקודמת.
קצת יותר עגולה, ויש קימורים,
אך עדיין ללא הבעה בפנים.

והיית כה יפה,
היית כה מושלמת,
עכשיו בעיקר מתוסכלת, זועמת.
מכחול הים בעינייך, נותרה רק המליחות
ועורך, אין בו הזוהר של שנות הילדות.

שבר כלי, מוצר עבר,
השתמשו וזרקו,
וגם אינספור ניתוחים, לך לא יעזרו.
לא ניתן לאחור לחזור בשנים,
והאופנה מוכתבת בידי צעירים.

ואת...  
          אאוט!