|
בלילה, אחרי שמכבים את האור
בלילה, אחרי שכולם כבר ישנים
מגיעות המחשבות
ומגיעות גם הדמעות
למה הלכת?
למה אותי לבד השארת?
להתמודד עם העולם,
להיות שונה מכולם,
לפני שלשם הלכת
אותך לזכור ממני ביקשת
איך אוכל בלעדייך?
איך אוכל בלי מחמאותייך?
הבטח שלעולם לא תלך
אבל הכל היו סתם מילים
סתם מילים ומשפטים יפים
איך אני ממשיכה עם החיים?
(נכתב בגיל 12 ) |
|
|
לא מוכן לבלוע,
אפילו לא להכניס
את זה לפה שלי!
תראה איזה צבע
יש לזה, לבן
כזה, גועל נפש.
וראית מאיזה
איבר זה יוצא?
מין משהו מידלדל
כזה שם למטה...
איכס.
וזה עוד נמרח על
כל הפנים, כל-כך
דוחה, החלב
הזה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.