הנה אני כפי שאני, אמיתית, בלי עוד מסכות והעמדות פנים, בלי
עוד שקרים. הנה אני כפי שאני, נעמדת מולכם. הנה אני כפי שאני -
לאחר מלחמות רבות, לאחר כשלונות כואבים, לאחר אין ספור הפסדים,
נעמדת מול כולכם. הנה, אני, כפי שאני, עם כל כאבי, זועקת
לפניכם - אני מודה!
אולי אינכם רואים זאת אבל פחד עצום שולט בגופי, מרעיד את ידיי,
מחליש את רגליי, פחד כה חזק עד כדי שיתוק. אני כל כך מפחדת
להודות, אך כבר הגיע הזמן, לא נותרו עוד ברירות.
הנה אני כפי שאני באמת, עומדת מולכם ומודה.
מודה שאני חסרת אונים.
מודה שאני כנועה.
מודה שאני חייבת עזרה.  
שנים רבות ביזבזתי במלחמות כואבות. רק לא לקבל עצות, רק לא
לשתף, לעשות הכל בדרכי שלי אפילו שזה כואב.
הפעם זה באמת, אני מודה מכל הלב, אני מודה שאיני יכולה לסבול
עוד כאב. מודה שפעמים כה רבות הלכתי בדרך שלי, פעמים כה רבות
נכשלתי, פעמים כה רבות הפסדתי, פעמים כה רבות נפלתי לבורות -
פעמים כה רבות הלכתי עם מחשובתיי והתעלמתי משלכם.
הפעם זה באמת! למה אתם לא מאמינים? אני רואה את המבט שלכם
בעיניים, את ההבעה על הפנים... בטח אתם חושבים ששוב אני מבטיחה
ושוב אני משקרת, אך זה לא ככה! לא עוד.
היום אני כנועה, חסרת אונים. סוף סוף מבינה שאני טועה הרבה
פעמים. עכשיו אני עומדת מולכם וזועקת בקולי קולות - אני זקוקה
לעזרתכם! סוף סוף למדתי, לאחר שעורים כה כואבים, אני לבד לא
מסוגלת, רק בעזרת חברים. נפלתי שוב ושוב, סבלתי סבל בלתי נסבל,
רק מפני שהייתי בטוחה שאני יודעת כל דבר. אך האמת רחוקה מזה,
אני הרבה פעמים טועה, הרבה פעמים הולכת עם הראש בקיר, הרבה
פעמים פוגעת ונפגעת, בלי כוונה, הרבה פעמים משתמשת בעורמה, אבל
היום סוף סוף אני מודה. אני מודה - האגו שלי הוא שורש הבעיה.
ידיי רועדות בלי הפסקה, חולשה ברגליי, סחרחורת אותי מקיפה...
איזה מפחיד זה לעמוד מולכם ולהודות שאני חלשה.
כבר לא נותר בי כח למלחמות מיותרות, כבר לא נותר בי כח לזרוע
הרס, כבר לא נותר בי כח לשאת את יסוריי, כאבי, לשאת את מחלתי
לבדי.
אני זקוקה לכם! חייבת עזרה, אני לבד כבר לא יכולה! אני
תקועה בבור כה עמוק ואיני מצליחה לעלות. זקוקה לעזרה שלכם,
שתושיטו לי יד, תעזרו לי לטפס חזרה כי זהו בור כל כך נורא! לא
אאכזב אתכם יותר, מבטיחה! רק תנו לי עוד קצת תמיכה והפעם אהיה
ילדה טובה.
באמת שלא רוצה להילחם יותר, לא רוצה למרוד, לא בי ולא בכם.
רק רוצה שלווה, רוצה לעלות על דרך נכונה, אך אני יודעת - לבד
אני פשוט לא יכולה.
אני פה מולכם, תסתכלו עליי! תרגישו את כאבי! אל תתעלמו ובאמת
תקשיבו לי! היום כבר לא רוצה להיות לבד, מוכנה להודות בחולשה,
מוכנה להודות בחוסר אונים! רק תהיו עמי סבלניים. אעשה כל אשר
נדרש, מבטיחה! רק בבקשה, תנו לי קצת עזרה, מלאו אותי בתקווה.
כי אני יודעת שאם אלך שוב לבדי, לעולם ההוא אחזור במהרה.