נטושה בין חורבנות של אנשים.
של מבטים שקטים, ריקים
בין בניינים שבורים, זרוקים,
אני טובעת בתוך ים
של אנשים אילמים, זרים
של חיוכים מזוייפים,
של דיבורים מסובכים -
אני נחנקת בין כולם.
הם מתקרבים לאט לאט
אחרי זמן של שמירת מרחק
חונקים אותי בצלצולים
כשזה בעצם לא איכפת..
אני רוצה שיעזבו!
ביני לביניהם - תהום!
רציתי פעם שיאהבו,
רוצה ליהיות לבד פתאום... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.