סיימת לצחוק.

עכשיו היא נובלת,
נוסעת לעיר רפאים של הנפש
פוחדת שתפסיק לחייך אי פעם
גם אם זה כבר שנים שהחיוכים שלך
לא מופנים אליה.
תסתכל עליה ותקפיא את הדמות
היא נמסה עכשיו מחומו של השקר
החיבוק חסר משמעות,
כמו תמונה שחיכתה יותר מדי זמן שמישהו יסתכל בה.
קפלי טעויות של עבר משתטחים
אלוהים תופר טלאי לתקן את הנפש
אם הזמן לא מעביר כאבים,
מי אותו הגואל שימחק צלקות?
מי אותו המלאך שיותיר סימנים?
מי האדם שיהיה שם למחות דמעותיה כשתעלה בעוד בוקר השמש?