שוב שותל את זרע החיים,
בעצב ושמחה,
מחכה שיפרח ויצמח,
יושב ומתבונן

והזמן עובר,
ואין כל סימן צמיחה,
רק התייבשות האהבה,
וחשכה שעולה

גרגיר קטן של חיים,
נזרע בגופה ריקה,
ללא נשמה ללא נשימה,
רק עצמות עור ודם,
וגרגיר של תקווה,
מפריח אהבה,
בלב שנרקב באדמה

העונות חולפות בזמנן,
וההכל התחיל לצמוח,
מסתתר בגופה,
הוא מוגן מהרוח

מחייה את גופה,
מחזיר את נישמתה,
אך הכל נורא קשה,
פרח ללא מנוחה

פרח קטן של חיים,
פורח בגופה השברירה,
עם נשמה, ונשימה אחידה,
מחייכת בפעם הראשונה,
אינה רוצה להעלם,
להשאר ולחיות

הכל נראה מושלם,
חיים רגילים ופשוטים,
אהבה שחזרה מהקבר,
וזוהרה מסנוור

העיניים שורפות,
החיים נעלמו איתה,
הפרח עם פניו מושפלות,
אדמה קרה הן רואות

הכל עבר בהצלחה,
היינו מאושרים,
והצמח פרח להפליא,
עד שהיא סבלה וחתכה שוב