שוכב על המיטה,
הרוח נושבת,
מסתכל על התקירה,
עוד דמעה יורדת

מדמיין את פרצופה,
ושוב היא מצחקקת,
נזכר בחיוכה,
עוד דמעה מתייבשת

עוד עלה מתעופף,
ברוח הנושבת,
הזכרונות שבאים,
מתוך הלילה,
אור הברק,
גורם לי לפחד,
צללית של שיגעון,
ברגע של שפיות

שוכב במיטה,
סערה משתוללת,
מביט במראה,
ואיני רואה דבר

מוחה את הדמעה,
ושוב אני נגמר,
חוזר לאחור,
כי לי לא נשאר

עוד עלה מתעופף,
ברוח הנושבת,
הזכרונות באים,
מתוך הלילה האפל,
אור הברקים,
מאיר את נשמתי,
אינני זקוק,
לאיש מלבדי

עומד בחדרי,
ואין עוד סערה,
מסתכל בחלון,
וכעת הולך לישון

השמש מבציעה,
וחיוכי אינו נגנב,
אהבתי אותה,
ותמיד אוהב

הרוח נושבת,
רחש העלים,
הזכרונות חוזרים,
בימים בהירים,
אור השמש בעיניי,
וחיוך על פניי,
קיבלתי תשובה,
מתוך חלומותיי