ימים לפני סוף תקופה
געגועים בטרם עת פקדוני.
קמעה קמעה נוגעים הם בליבי
עד אשר דמי מזוקק
מטרדת הרגע.

גבעות זהובות, ואדיות מפותלים,
הרי נצח אדירים
והמרחב האין-סופי
הוא כמו היין,
כי זוהי תאוות המרחבים.

אגם - כאוצר המלכה מחביא הוא מפנינו
את קרקעיתו הגנוזה.
ונאזין דממה דקה
לזרימת היובלים, לשירת הצפרדעים ולנאום הדגים,
כי זוהי פילוסופיית החיים. והמתים.

מדורת השבת מדליקה אלפי כוכבים מעלינו
ואנו, המעטים לעומתם, מהופנטי שלהבת.
הגחלים לוחשות
רק בצבעים אינטימיים,
כי זוהי הארוטיקה הקדמונית.

הרוח, גם היא תשב עתה לנוח
מסעות תבל עשתה.
ותביא מתנת אילנות
לאפינו השואף חיים
כי זהו מעוף הדרורים.

תמונת חיי הפנימיים מופנמת החוצה.
אני אדם
ואת חווה,
לעולם לא נשבע סוף
לנדודים, לידע, לארוטיקה ולחירות.