כמו יהלום אני יכול לשאת את משקל העולם על כפתיי,
לקחת את כל אבלם של כולם,
מבחוץ ישנו רק הגימור,
איש אינו מסתכל אל הנשמה,
ממלאים אותי בעוד אסונות,
ומעמיסים עליי עוד משקל,
כל יום מסתכל במראה,
נוצץ ומקרין יופי בלתי רגיל,
אך מבפנים הכל ישן,
הליטוש היום יומי אינו עוזר,
אחרי שכולם אינם מנסים לעזור,
ופשוט מניחים לי ליפול ארצה,
גם היהלום המושלם ביותר,
מתנפץ לרסיסים אם מפילים אותו,
וכך אני מתנפץ לרסיסים,
וכבר אין ליטוש,
וכל הגימור שיעשה אינו יעזור,
אבל לפחות הנשמה שהייתה כלואה,
עכשיו משוחררת,
מן היהלום המושלם