היה זה יום שקט במלונת כפר "ערבה ש'ודית", ובצהרי יום זה, כמו
בכל שנה בתקופה זו, קרני השמש מלטפות את פטרית-החדר של דפנה.
מול פטריית-חדרה של דפנה, יושב אלון על קצה שביל הענפים שמוביל
בין פטריית-חדרו לבין מרכז המלונה ומביט דרך העלים שנושרים להם
לעיתם מצמרות עצי החיים לכיוון פטריית-דירתה של דפנה ואז שם לב
לעץ החיים שעליו גדלה הפטרייה. עץ החיים של משפחתה אכן נראה
מלבלב, גדלו עליו כבר 5 פטריות-חדר, שלה ושל אחיה הקטנים
ובנוסף יש שם את פטריית-הדירה הענקית של הוריה. "היא בטח תשמח
לעבור כבר לעץ משלה..." הוא מנדנד ברגליו ומביט מטה אל החושך
האסור. "מעניין מה יש שם" הוא מהרהר לעצמו ונזכר בפסוק הראשון
שלומד כל ילוד: "אל תביט מטה אל החושך כי שם המוות מהלך". אלון
קם, מנער את בגדיו מהעלים שנשרו ומתחיל לצעוד אל פטריית-חדרו
"האם באמת המוות מהלך שם?".
אלון נעצר מול פטריית-חדרו מביט עליה וחושב לעצמו "אחחחחחח...
עוד מעט אצטרך לשתול פטריית-דירה בעץ החיים שלי, יהיה לי חבל
להפיל את פטריית-החדר אל החושך, עד שהתרגלתי אליה... והיא
אליי...".
נאנח לו אלון ונכנס לחדרו. החדר נראה חשוך מבפנים, כמו שאלון
אוהב, הוא תמיד נהנה מהחושך. גרונו ניחר מהישיבה בשמש והוא
התחיל לגושש בחדר החשוך את דרכו אל פינת האוכל. מתוך ייאוש
בניסיון לאתר את וריד המים, הוא נגע בקיר באחד האיזורים
הרגישים של הפטרייה ותקרת החדר החלה לזהור בצבע כחול בהיר.
וריד המים שיצא מהקיר בלט בצבעו הכהה על גבי המדף הבהיר שהיה
בפינת החדר. אלון הרים את הוריד וחלב ממנו מים. "מעניין אם גם
בפטריית-הדירה שלי המים יהיו כאלה טעימים" הוא חשב לעצמו ולגם
בהבנה שעוד מספר ירחים, הוא יאלץ לעבור לעץ אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.