זעקות הדממה נשמעו באפלה
והן כמו יריה בודדה מקנה חלול
ופתאום רעש והמולה
צווחות שקטות ויבבות
דמעות של דם זולגות על לחי קרה
והן קופאות כמו יהלומים.
שוברות את האור לאלפי רסיסים אדמדמים
ובכי של אלפי תינוקות נשמע ביניהם
היד באה למחות את הדמעות
והיא נחתכת, מדממת, כואבת, חמה
ולא נודע מה ולמה
ומאיפה הדמעות ומדוע האפלה
רק הריק נשאר שם בו
כמו חור של פגיון ממתכת קרה
צרוב לנשמתו לעד כמו זיכרון של אש בוערת
ולא ידוע ולא נדע לעולם
את כאבו של ההוא
שלא יחזור אף פעם
ואם בתוכו נמצאות התשובות
הרי שהן שם להישאר
והכלום שבתוכו צועק לרחמים
והכלום שהוא עכשיו בוער מכאבים
ולא ברור כיצד הגיע
וכולו מעוקל כסימן שאלה
השביל עליו הוא פוסע
הוא שביל ללא סוף
כי חוזר הוא חלילה וללא התחלה
בסוף המנהרה האור מתרחק
ומעולם הוא לא נראה רחוק יותר
והמהירות גוברת ועולה
כמו הדם שרץ על פניו
ויוצר נחלים לדמעות
וימות לעצב
ולא ידוע ולא נדע לעולם
את כאבו של ההוא
שלא יחזור אף פעם |
