[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעקב פישברג
/
גשם מקומי

"עוד כמה גרוע המצב יכול להיות?" תהה רב טוראי ריק מרטין בעודו
פוסע במורד המסדרון האפלולי של תחנת החלל "אסימוב". אורות
אזהרה אדומים ריצדו מידיי כמה שניות והאירו חלושות את המשך
המסדרון. ריק לפת בחוזקה את רובה הפולסים שלו, מבט חטוף אל מד
האנרגיה הורה לו כי נותרו לו אך ורק 20 כדורי אנרגיה והדרך אל
תאי המילוט עוד הייתה ארוכה לפניו. קול המחשב הנשי הכריז כי
מערכת קיום החיים עומדת על 40 אחוזים ויורדת, זמן מוערך עד
לכשל כללי: 15 דקות.
מרטין עבר עוד פינה, לפניו שכבו גופותיהם של מספר נחתים,
הסמלים שעל המדים שלבשו זיהו אותם כשייכים לגדוד 101, הגדוד
שנכנס ראשון לכל מצב ויוצא אחרון אם בכלל. הסביבה העידה על קרב
קצר אך מסיבי, קירות המסדרון חרוכים ודלת שניתקה מציריה העידה
על פיצוץ רב עוצמה שכנראה גם גרם להרג הנחתים. מרטין עצמו היה
שייך לגדוד 13, גדוד בעל מסורת ארוכה של קורבנות, משימות
כושלות ושערוריות רבות. אמרו שכול הנפלים משאר הגדודים הגיעו ל
- 13 מתן הפיקוד על גדוד 13 לקצינים רמים היה למעשה עונש כבד
למדי.
מרטין עצמו לא רצה להגיע כלל לדיוויזית הקרקע אלא לצי הכוכבים.
אך קצין המיון החליט כי עקב מצבו הבריאותי המצוין של מרטין הוא
יהפוך לנחת-חלל. ועקב השתלשלות עניינים עוד יותר עגומה מצא
מרטין את עצמו בגדוד 13, וכעת  עתידם של כמה מיליוני אזרחים נח
על כתפיו, חייל בודד מה - 13 שהצליח לשרוד.עד עתה. מרטין נזכר
שוב בשמו של קצין המיון ששלח אותו לנחתים, תג השם ציין את שמו,
רוברט ק. מקפידל, ודרגתו, סגן. "מקפידל" סינן מרטין מבין
שיניו, בגלל מקפידל הוא שרוי במצב עלוב זה.
רק לפני חמש שעות הוא שכב לו במגורי החיילים במפקדת הגדוד
הממוקמת מספר קילומטרים צפונית לניו-אורלינס, כשלפתע פרצה
האזעקה הכללית בתוך הבסיס וקול הכריזה קרא לכל החיילים להתייצב
ברחבה בכוננות מלאה. תוך שעתיים הוא ושאר חיילי פלוגתו היו על
חללית נושאת גייסות בדרך אל תחנת החלל "אסימוב" שסובבת את כדור
הארץ במסלול קבוע בגובה של 700 קילומטרים. תחנת החלל נבנתה
לפני שלושים שנים ע"י הקונפדרציה האמריקנית. תפקידה הרשמי של
התחנה היה מחקר ופיתוח אך כמובן כבכל פרוייקט צבאי היה לתחנה
תפקיד נוסף, התחנה שימשה כפלטפורמת נשק מעופפת המסוגלת להנחית
מכת פלסמה מן החלל על כל מטרה על פני כדור הארץ. מטרה לגיטימית
עקב העובדה שעד לפני עשרים שנים הייתה הקונפדרציה במצב של
מלחמה קרה עם הברית הארופאית. לפני שבע וחצי שעות השתלטה קבוצת
"לוחמי חופש" ממאדים על התחנה ודרשו את שחרור המאדים משלטון
כדור הארץ, אחרת הם יפעילו את הנשק וישתמשו בו על מטרה כלשהי
על פני כדור הארץ. כמובן שכל היחידות שעל פני כדור הארץ הוזנקו
מידית, הטעות הגדולה של החוטפים הייתה שהם התגלו מוקדם מידיי
וכך לא נותר להם די זמן לטעון את הנשק המסיבי, אולם כאשר גדוד
101 חדר לתחנה התבררה לכוחות הנחתים עובדה מצערת. לטרוריסטים
היה די זמן למקש ולמלכד את רוב התחנה וכמו כן האויב מנה מספר
רב יותר של אנשים משסברו תחילה. וכך הצטרפו ללוחמה גם גדוד
הנחתים ה- 542, וה- 378 ולבסוף בלית ברירה גם גדוד 13.
המגע הראשון שהיה למרטין עם האויב היה במפלס 5 של התחנה. למעשה
היה זה הקרב הראשון בכלל של מרטין והוא העביר את כולו בניסיון
נואש להתמזג עם רצפת הברזל המסורגת. הוא ירה מספר כדורי אנרגיה
לעבר הכיוון שממנו ירו עליהם ואז לפתע פסק הקרב. ממחלקתו של
מרטין נותרו כשירים לקרב רק הוא ועוד חמישה חיילים נוספים.
מרטין חשד כי הסיבה שהם כשירים היא שכמוהו גם הם הצליחו להתמזג
היטב עם הסביבה העוטפת אותם. הפקודות בקשר הורו להם להמשיך
להתקדם ולנסות ולהגיע למפלס 7 אל ליבת המחשב ולנתק את הכורים
מרשת החשמל של תחנת החלל.
מרטין וחבריו המשיכו להתקדם ובדרך הם חברו למספר חיילים מ -
378. מרטין הרגיש הרבה יותר בטוח כאשר הוא היה מוקף באנשים אשר
יודעים מה הם עושים. הם המשיכו להתקדם אל מפלס 7, נעים חרישית
במסדרונות המוארים באור נאונים חלוש. לאחר מספר דקות הם הגיעו
למעלית טורבו 2, סמל אורטגה מה - 378, שתפס פיקוד על הקבוצה
לחץ על כפתור המעלית. לאחר מספר שניות נפתחו דלתות המעלית בקול
אוושה קל. המעלית הייתה גדולה  כיוון שנועדה להעברת חלקי מיכון
גדולים וכבדים ממפרצי הנחיתה אל מדור ההנדסה שבמפלס 7. חבורת
הנחתים נכנסה אל המעלית, אורטגה נכנס אחרון ולחץ על כפתור
שציין "מפלס 7" באותיות זרחניות. דלתות המעלית נסגרו וקול
המהום נשמע בעת שהמעלית טיפסה אל מפלס 7, עשרים מטרים מעליהם.

הדלתות נפתחו שוב לאחר מספר שניות וקבוצת החיילים מצאה את עצמה
עומדת מול כור האנטי-חומר שמניע את כול מערכות תחנת החלל.
מרטין פסע בזהירות אחר אורטגה, סורק במבטו את כול האזור. מימין
זיהה מרטין את ליבת המחשב המרכזי ששלטה על כול תפקודי התחנה.
משמאלו מחשב בקרת הכור, ששלט על ביצועי הכור וויסת את קצב
זרימת הדלק הכבד והאנטי-חומר בעזרת קריסטלי דיליטיום. מרטין
הבין היטב את כול החומר המכני היטב מכיוון שלמד לפני שירותו
הצבאי הנדסת מכונות. הוא קיווה כי מכיוון שיש לו תואר הוא
יגויס לצי הכוכבים בתור מהנדס מכונות, הוא בזבז ארבע שנים
מחייו על מנת ללמוד חומר משעמם כדי שלבסוף הוא יתקל בקצין מיון
בשם מקפידל שישלח אותו לנחתים. "מקפידל" סינן מרטין שוב את שמו
של האדם שגרם לחורבן חייו.
קסדת הקשר של מרטין זמזמה וקולו של אורטגה נשמע כאילו הוא לוחש
באוזנו הימנית :"אולימפוס 655, כאן אצן 5, אני בנקודת הקליטה
ממתין להוראות". לאחר מספר שניות נשמעה התשובה "אצן 5, כאן
אולימפוס 655 התקדם והרץ את תוכנת יום הדין בליבת המחשב".
מרטין נעץ מבט באורטגה המבולבל, סביר היה שאורטגה לא ידע כלל
כיצד להדליק מחשב, מה גם להריץ את תוכנת "יום הדין" שבליבת
המחשב. אורטגה הביט אל החיילים ושאל "יש כאן מישהו בעל רקע
כלשהו בתכנות ליבות מחשב"? איש לא זז למעט מרטין שהרים את ידו.
אורטגה סימן למרטין לזוז אל המחשב ולהתחיל לעבוד. מרטין ניגש
אל המחשב וסרק את מסך הגישה של המחשב. זהו היה מחשב מתקדם מדגם
אלפה 3000, בעל מהירות חישוב הגדולה ממהירות האור בעזרתם
האדיבה של שני מנועי תת-חלל. הקול בקשר דיבר "אצן 5, כאן
אולימפוס 655 האם יצרת קשר עם המחשב"? מרטין הביט באורטגה
שסימן לו להמשיך. "אולימפוס, כאן דיסקוס 23 קבלו קשר חיובי עם
ליבת המחשב" לחש מרטין אל המיקרופון שבקדמת הקסדה בעוד
אצבעותיו רוקדות בקלילות על לוח המקשים "אני צריך את הרשאת
ההפעלה של תוכנת יום הדין". לאחר זמן קצר נשמע התשובה: "דיסקוס
23, קבל אומגה, דלתא, צ'רלי, 5, 3, 6, 4, 3, גמה, 5". מרטין
הקיש את הקוד אל המחשב ונתן למחשב לעבד את המידע החדש שהוזרם
אליו.
לפתע החריד פיצוץ את השקט המתוח ששרר בחדר, ונראה היה כאילו
השתחרר הגיהינום מסביבו. אנרגיות פולסים זרמו מסביבו בקצב
רצחני, הוא השתטח והביט קדימה. עיניו פגשו את מבטו המזוגג וחסר
החיים של אורטגה, גופתו מרוטשת מעצמת הפיצוץ שפגע בו. מרטין
החל לזחול לכיוון המעלית, פולסים מתנפצים מסביבו וצרחות
הפצועים ממלאים את אוזניו. לפתע נכבה האור, וקול הכור המשתתק
מילא את החדר. נראה היה כי ההמולה שככה לרגע בעוד קול המחשב
הנשי הכריז "כור ראשי מנותק, כל המערכות מנותקות. אזהרה -
מערכת קיום חיים ברמת מאה האחוזים ויורדת, כשל מערכות כללי
צפוי תוך: ארבעים וחמש דקות, יום נעים".
מרטין הותיר את חבריו מאחור והחל להימלט, את הדקות הבאות
העביר בריצה מטורפת, דרך מסדרונות מואפלים, מדלג מעל גופות
חיילים מצד זה או האחר, מנסה להגיע אל תאי המילוט שנמצאים
בקדמת התחנה. לאחר כחצי שעה של מנוסה וירי לא מבוקר על כל
מקור רעש מצא מרטין את עצמו בוהה בקבוצת החיילים מ- 101.
רבע שעה נותרה לו למצוא את תאי המילוט ולהתחפף מתחנת החלל לפני
שהחמצן שבה יאזל. הוא הרגיש כאילו מישהו מביט בו ובוחן אותו
היטב. כשלפתע מישהו לפט אותו מאחור, חוסם את פיו על מנת שלא
יוכל לזעוק ומצמיד מתכת קרה לגרונו. מרטין חשב שחייו הגיעו
לסיומם הצפוי, כשקול שקט אמר לו "תירגע בחור, אני אשחרר אותך
אבל אל תצעק, מבין"? מרטין הנהן בראשו ואז הסתובב והביט באדם
שדיבר אליו.
הוא היה שחור, גובהו מטר ושמונים וראשו מגולח למשעי. הוא לבש
מדים וענד את סמלי גדוד 101, סימני דרגתו זיהו אותו כסמל
מתקדם. "אני הסמל ג'שועה ביוביס, פלוגה ג', סמל מחלקה 3. מי
אתה חייל"? מרטין הביט בסמל מבולבל "א..אני מרטין" הוא ענה.
"מרטין מה"? שאל הסמל בזעם, "מרטין, ריק מרטין" הוא ענה
במהירות. הסמל הביט במרטין כלא מאמין הוא הניד את ראשו ביאוש
"ריק מרטין, הסמל", הוא ביטא את החלק האחרון בקול חד וצלול.
"לאן אתה הולך רב"ט"? שאל אותו הסמל ג'שועה. "אל תאי המילוט,
אני היחיד שנותרתי מהמחלקה שלי, אבל הצלחתי לנתק את המחשב
המרכזי ופשוט אחרי זה נותקתי משאר האנשים שהיו איתי ומאז אני
מחפש את תאי המילוט". הסמל הנהן בראשו ואמר "בסדר, קדימה נגיע
לתאים ונתחפף מחור מוכה זה, הא רב"ט"? מרטין הסכים בכול ליבו.

הם המשיכו בדרכם במורד המסדרונות אל קידמת ה"אסימוב". בזמן שהם
הגיעו אל תאי המילוט המחשב ציין כי כעת נותרו חמש דקות עד לכשל
המערכות הכללי, הם הצליחו לגרד את השעון ממש ברגע האחרון. הסמל
שם לב לכך שמספר תאי מילוט היו חסרים ומכאן ניתן היה להסיק כי
אנשים אחרים כבר נמלטו מין התחנה הגוועת, האם אלו היה ידידים
או אויבים אשר השתמשו בתאי המילוט, על כך הוא יכול היה רק
לתמוה. מרטין לחץ על הכפתור, שפתח את  אחד תאי המילוט ופסע אל
תוכו.
תא המילוט היה קטן, בערך שני מטרים על ארבעה. בקדמת התא היה
לוח מכוונים ומחשב ניווט, ומולם שני כסאות למשתמשי התא. בחלק
האחורי של התא היו שני ספסלים אשר פנו זה אל זה שנועדו לעשרה
אנשי צוות נוספים. מרטין התיישב מול ההגאים והסמל התיישב בכסא
שעל ידו. לפתע נדלק האור במסדרון המתחבר לתא המילוט, וכול
התחנה זמזמה כמתעוררת לאחר שינה ארוכה. קול המחשב הנשי הכריז
"כוח חלופי הופעל, מערכות קיום חיים משתקמות, מצב ירוק. מערכת
פלסמה נטענת, עשרים דקות לטעינה מלאה". למרטין היה נדמה כי
הסמל החוויר לרגע, ואז הוא התרומם ולקח את רובה הפולסים שלו.
"התחנה שוב נמצאת בידיים עוינות, נראה כי האחריות מוטלת עלינו
מרטין" הוא אמר. מרטין לא ידע כיצד לענות, אך לא הייתה למרטין
כל כוונה למות בפחית שימורים המעופפת הזו.
במהירות הוא לחץ על כפתור סגירת הדלת והתכוון ללחוץ על כפתור
השיגור כשהוא מצא את עצמו מביט אל תוך לוע רובה הפולסים של סמל
מתקדם ג'שועה ביוביס. "אתה בא איתי מבין?" סינן הסמל "כי מכאן
אתה לא עף בלעדי, אז תרים את הרובה שלך ותפתח את הדלת הארורה
לפני שאני מפזר את המוח שלך על לוח המקשים, ברור"? מרטין בהה
בלוע הפעור ואז הוא פשוט סגר את מחשבתו, נכנס למעין טראנס
פנימי, הוא טלטל את ראשו לכל הכיוונים, נאנח ורוטן. הסמל הנמיך
את הרובה ואמר "תשמע בן, אני מבין את ההרגשה שלך, המלחמה היא
גיהינום עלי האדמות. גם אני הרגשתי כך בקרב הראשון שלי, אבל
אתה חייב להבין שגורל עשרות אלפי אנשים מונחים כאן על הכף. אתה
מבין מרטין"? מרטין חזר שוב אל המציאות, בהה בסמל למשך כמה
רגעים ואז הוא הנהן וקם מהכסא, הוא הרים את הרובה שלו ויחד הם
פסעו חזרה אל התחנה.
ג'שועה היה מזן הנחתים הישן שרק השתבח עם הזמן. הוא התגייס
במסגרת שרות החובה לנחתים ונשאר שם גם מעבר לתקופת החובה. את
עשרים השנים האחרונות הוא העביר בכל החורים הנידחים שאליהם
שלחה אותו ממשלת כדור הארץ המאוחד. הוא לקח חלק פעיל בקרבות
בקסיופיה 3 כנגד החיזרים שאיימו על הכוכב, הוא נטל חלק בדיכוי
המהומות על המאדים לפני שלוש שנים. הוא היה פטריוט והאמין בכל
ליבו במטרת עיסוקו - הגנת כדור הארץ מאיומים, מבית או מחוץ.
לגביו נסיגה או, גרוע אף יותר, כניעה לא היוותה אופציה כלל
וכלל.
"אנחנו נצטרך לנתק את מערך הפלסמה מחדר הבקרה הראשי" אמר
ג'שועה למרטין "נצטרך לבצע משימת הסתננות וחבלה, אנחנו נגיע אל
אזור הפעולה ושם אני אגיד לך מה לעשות". מרטין הנהן בראשו
והמשיך להתקדם אל מרכז תחנת החלל. חדר הבקרה הראשי היה ממוקם
במרכז תחנת החלל, מתוכו ניתן היה להפעיל ולנתק את כל מערכות
התחנה, ממערכת בקרת האקלים דרך מערכת ההגנה ועד מעדך קיום
החיים. בדרכם אל המרכז הם נתקלו פעמיים באויב, הסמל הפגין את
כישוריו בצורה משכנעת ואילו מרטין חשב כי אולי בכל זאת יש לו
סיכוי לצאת בחיים מתחנת החלל המקוללת הזאת.
ג'שועה היה עסוק בלחשב ולתכנן את דרכו במורד המסדרונות. לפני
המשימה הוא שינן ולמד את מפת התחנה וכעת הוא שיחזר את הדרך
הכדאית ביותר לביצוע המשימה שעומדת לפניו. אומנם הוא כרגע נמצא
לבד מול האיום אך אולי הוא יוכל להשתמש במרטין בצורה כלשהי, כל
השמועות על היעילות של גדוד 13 היו נכונות אך הסמל ידע כי הוא
חייב להשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותו, ומרטין היה כפי
שאומרת הקלישא משאב שניתן להקריבו.
מהמשך הדרך הוא שמע קול טפטוף של מים המכים ברצפת הברזל. מערכת
בקרת האקלים של התחנה נפגעה כתוצאה מעומס על המעגלים הלוגים
שלה והלחות הגוברת במרכז התחנה תורגמה למעין גשם פנימי כאשר
טיפות המים הבלתי הנראות באו במגע עם התקרה הקרה. ג'שועה
ומרטין התפצלו בהתאם לתוכנית שטווה הסמל. מרטין יחכה לסימן
מהסמל ואז יפרוץ אל חדר הפיקוד דרך פתח האוורור בעוד שהסמל
יפרוץ דרך פתח החירום. הסמל עקב אחר מרטין עד שהוא נעלם לאחר
העיקול של המסדרון ואז הוא ניגש אל העבודה עצמה. הוא הוציא
מכיס הגב של האפוד שלו מטען נפץ פלסטי וכיוון אותו להתפוצצות
בעזרת השלט הרחוק שאותו החזיק הסמל צמוד לרובה הפולסים שלו. את
מטען הנפץ הצמיד הסמל אל הדלת הסגורה של פתח החירום. טיפות
המים המשיכו לרדת בקצב איטי ומרגיז, פוגעות בראשו בעוד הוא
מצמיד את המטען למקומו. למטען הוא הצמיד את הנפץ, והפעיל את
קולטן הרדיו. הוא התרחק ועבר את העיקול והמתין לסימן ממרטין.
מרטין פתח את פתח השרות של הטכנאים שעל התקרה, ומים החלו לנזול
על שערו. הוא קפץ והרים עצמו אל תוך מנהרת האוורור. המנהרה
הייתה מוצפת במים ומסביבו הוא שמע את קול המים המטפטפים מתקרת
המנהרה אל השלוליות שעל הרצפה. הוא החל זוחל אל כיוון חדר
הפיקוד עובר את המטרים הספורים בזחילה מהירה וחרישית. לאחר דקה
הוא כבר הביט אל תוך חדר הפיקוד דרך הרשת שעל רצפת המנהרה, מעל
חדר הפיקוד. בחדר היו שמונה אנשים, שבעה גברים ואישה אחת. חלקם
ישבו מול המסכים השונים עוקבים אחר פעילות התחנה, וחלקם היו
עסוקים בספירת אמצעי הלחימה העומדים לרשותם.
קול המחשב הנשי הכריז על חמש הדקות שנותרו עד להפעלת מערך
הפלסמה.  מרטין דיבר אל תוך מכשיר הקשר שלו "הסמל, אני נמצא
במקום. ממתין להוראות".
הסמל לחש אל תוך המיקרופון "בסדר מרטין, תתכונן". הסמל ניצמד
אל הקיר, לופת את ידית הנשק. מלטף עם אצבעו את הכפתור של שלט
הרחוק, ואז הוא לחץ על הכפתור.
הפיצוץ זעזע את מנהרת האוורור ומרטין ראה את דלת הברזל שחסמה
את פתח החירום מתפוצצת ועפה אל תוך חדר הפיקוד, ממטירה
רסי...ים לכל עבר. אחד הרסיסים הגדולים פגע באחד המורדים שעמד
במרכז החדר וכרת את ראשו, גופתו שותתת הדם צנחה על הרצפה.
המורדים האחרים שכבו על הרצפה המומים, חלקם שכבו בשקט, אחרים
נאנקו בכאבים ואחרים הביטו מסביב מנסים להבין מה קרה. האוזניים
של מרטין זמזמו בקול עמום בגלל הפיצוץ, הוא התכוון לפרוץ אל
תוך החדר כאשר הוא שמע את הסמל אומר בקשר "אש בבור"  ואז הוא
ראה רימון מתגלגל אל תוך החדר.
ריצ'רד מק'מנרה נולד וגדל במאדים, לפני שלוש שנים הוא איבד את
כול משפחתו במהומות הגדולות כאשר נחתי-החלל של ממשלת כדור הארץ
המאוחד הפעילו כוח "סביר" על מנת לפזר את המתפרעים, טיל טועה
פגע בחדר המגורים של משפחתו ומחק את כל הבניין, אמו ואביו
נהרגו במקום ואחיו קטן גסס לאיטו בזמן שחלליות קרב הטילו סגר
על המאדים ולא אפשרו מעבר תרופות אשר נשלחו ע"י ארגונים
הומניטרים מכדור הארץ. ריצ'רד נשבע ביום שבו אחיו מת שהוא
יגרום לממשלת כדור הארץ לשלם מחיר יקר, הוא הצטרף לתנועת
"שחררו את מאדים" והפך תוך שלוש שנים לאחד המנהיגים המרכזים של
התנועה.
כאשר התפוצצה הדלת היה ריצ'רד ליד מסוף בקרת האקלים של התחנה,
הוא מיד צלל מעבר למחשב וכך למעשה לא נפגע כלל מהפיצוץ או
מהרסיסים שעפו לכול עבר. ואז בשקט שלאחר הפיצוץ הוא שמע קול של
משהו מתגלגל על הרצפה. הרימון נחת בין רגליו של ריצ'רד, משמיע
קולות נקישה מתכתיים. הוא התכופף במהירות, הרים את הרימון וזרק
אותו חזרה אל הדלת מנותצת. הרימון פגע בקיר ועף מעבר לעיקול.
סמל מתקדם ג'שועה ביוביס לא הבין מה פגע בו, הוא הספיק לשמוע
את הרימון המכה בקיר שמשאלו, ואז הרימון התפוצץ באוויר כמטר
לפניו. אלפי רסיסים שטפו את המסדרון הצר, כמאתיים מתוכם פילחו
את פניו וגופו של הסמל. גופתו המרוטשת עפה אחורנית ונחבלה
בקיר, ואז החליקה באיטיות אל הרצפה, מותירה כתם אדום ושאריות
של בשר ואברים על הקיר. ג'שועה מת בעת מילוי תפקידו כשהוא עושה
את הדבר שהוא הצטיין בו, לחימה למען כדור הארץ.
מרטין ראה כיצד אחד המורדים מרים את הרימון ומשליך אותו חזרה
אל המסדרון, ואז הפיצוץ השני זעזע את קירות המנהרה. הוא דיבר
אל המיקרופון "הסמל? הסמל אתה בסדר?" כאשר לא הגיע התשובה הבין
מרטין כי הוא כעת נותר לבדו. הוא הביט מבעד הרשת וסקר את המצב
שבחדר. מתוך שמונת המורדים נותרו מתפקדים אך ורק שלושה, פיצוץ
הדלת גרם להרס רב בחדר והרסיסים שעפו פגעו ברוב האנשים. שנים
נהרגו ושלושה נפצעו, אחד המורדים החל לטפל בפצועים בזמן שהשני
בדק את מסוף תותח הפלסמה. השלישי יצא אל המסדרון, לוודאות שלא
נותרו חיילים באזור.
ריצ'רד הביט  על גופתו של ג'שועה, הוא חיפש מסביב רמזים לגבי
הימצאותם של חיילים נוספים באזור. הוא התכופף וחיפש על גופתו
של הסמל אך לא מצא כל דבר בעל ערך. כאשר הוא נרגע בצורה מספקת
הוא הסתובב וחזר אל החדר. "המחשב המרכזי לא נפגע" דיווח לו
לורנס בעודו עובד מעל מסוף התותח "עוד שתי דקות והתותח יהיה
מבצעי, אנחנו צריכים לבחור מטרה ריצ'רד". ריצ'רד עמד וחשב מספר
שניות "בסדר, המטרה היא ניו-וושינגטון" הוא אמר ללורנס. לורנס
החל את להקיש את המידע הדרוש אל תוך המחשב.
מרטין שמע את השיחה בין שני המורדים, "ניו-וושינגטון היא מרכז
השלטון של ממשלת כדור הארץ, מפקדת הכוחות הראשית נמצאת שם, אם
הם יצליחו להפעיל את התותח התוצאה תהייה אסון" הוא חשב. מתוך
האפוד הוא משך רימון ובלחיצה קלה הוא הסיר את הנצרה, בידו
השניה הוא הרים בזהירות את הרשת ואז הוא שחרר את מנוף הנצרה.
חרישית הוא ספר עד שלוש ואז הוא שיחרר את הרימון אל תוך החדר
והתרחק אחורה במהירות.
הרימון התפוצץ כמטר מעל ריצפת המתכת, ממטיר אלפי רסיסים אל כל
עבר. לורנס ואלכס נהרגו מיד כאשר עשרות רסיסים שטפו את גופם.
ריצ'רד שכב ליד המחשב המרכזי, ידו האחת אוחזת באקדח הלייזר שלו
וידו השניה תומכת בבטנו ומונעת ממעיו להישפך על הרצפה. ריצ'רד
ידע כי בעקבות פציעת בטן כמו שלו הוא יכול לגסוס אפילו שש שעות
לפני שימות בייסורים, אך למרבה הפלא הוא לא חש כל פחד או צער.
למעשה ריצ'רד קידם את המוות והשקט שיחבקו אותו בקרוב. לנגד
עיניו הוא ראה את אחיו הקטן, ושמע את הצחוק המתגלגל שלו. "אולי
עדיף כך" הוא חשב "מי יודע כמה ילדים היו נהרגים אילו ההינו
משתמשים בתחנה הזו. לעזאזל עם ממשלת כדור הארץ ומה שהם גרמו לי
לעשות".  
מרטין חיכה דקה לאחר הפיצוץ ולאחר שהוא לא שמע דבר הוא ניסה
לזחול שוב לכיוון הרשת. דבר מה מנע ממנו להרים את ידו הימנית
וכשמרטין הביט אל ידו הוא חש את הכאב בפעם הראשונה. אחד
הרסיסים הצליח לחדור את ריצפת המנהרה וחדר אל תוך ידו של
מרטין, ומסמר אותה אל הרצפה. מרטין חשק את שיניו והרים את היד
במהירות. הכאב העז שיתק אותו לכמה רגעים באודו מתנשם בכבדות
בתוך המים שזורמים מסביבו. הדם שנזל מהפצע טפטף ונמהל במים
בזמן שמרטין התקדם אל הרשת והציץ דרכה אל תוך החדר. הוא לא ראה
כול תזוזה, בזהירות הוא הרים את הרשת והזיז אותה אל הצד. תומך
בעצמו הוא ירד אל תוך החדר האפוף עשן.
ריצ'רד הביט בערפל שזז מסביבו, נראה היה כאילו היה הערפל דבר
חי המזיז את אבריו לכול עבר, מנסה לגעת ולחוש את סביבתו כל עוד
הוא קיים. לפתע הערפל רטט ונבקע, כאשר דמות אדם עברה דרכו,
מפזרת את שאריות הערפל. ריצ'רד בהה בדמות, המידע מחלחל אט-אט
אל תוך מוחו הקודח. חייל לבוש מדים.מדים של צבא ממשלת כדור
הארץ.נחת, נחת חלל.נקמה.נקמה.נקמה!!! החייל היה עם גבו אליו,
בוחן את מסוף תותח הפלסמה. מרחוק הוא שמע את המחשב אומר משהו
כאשר הוא השיר את אקדח הלייזר שלו אל החייל ולחץ על ההדק.
"תותח הפלסמה טעון ומוכן לירי, המטרה נמצאת בטווח הירי, ממתין
להוראת ההפעלה" אמר קול המחשב הנשי והמנוכר. מרטין שמע את
ההודעה בחצי אוזן, הוא בחן את הגופה של המורד המוטלת לפני מסוף
תותח הפלסמה. הוא התכוון ללחוץ על כפתור הביטול כאשר הוא שמע
את הקול הייחודי שמשמיעים נשקיי הלייזר השונים מגיע מאחוריו.
מיד לאחר מכן הוא חש בכאב עז ותחושת צריבה בגבו. כל החדר
הסתובב סביבו כאשר מרטין מצא עצמו שוכב על הרצפה. ריח של בשר
שרוף ואוזון עמד באויר, הוא ניסה לקום אך ללא הועיל. הוא התהפך
על ביטנו והביט אל כיוון המחשב המרכזי. למרגלות המחשב ישב,
נשען על המחשב, המורד שנתן את הפקודות לאחרים. הוא התנשם
בכבדות ודם רב ניגר מגופו אל הרצפה, ובידו הימנית הוא החזיק
אקדח לייזר. מרטין ניסה להזיז את רגליו אך ללא כל תוצאה, הוא
פשוט שכב שם והביט במורד. "זהו זה, אז ככה זה ייגמר?" מרטין
חשב "אני אמות בפחית הזאת, אפילו לא על אדמה מוצקה, ובשביל מה?
ממשלה פשיסטית ששלחה אותי לחיל הנחתים. יותר נכון בגלל איש
אחד.מקפידל, רוברט ק. מקפידל, קצין מיון בעל אגו-טריפ בגודל
הגלקסיה. בטח הוא יושב כעת במשרד המחורבן שלו בניו-וושינגטון
וצוחק על מרטין המסכן שגוסס לו בגרוטאת החלל הזאת". מרטין
הסתובב אל מסוף תותח הפלסמה "הוא לא יצחק ממרטין עוד הרבה זמן"
מרטין אמר "אל תדאג למרטין יש הפתעה קטנה בשבילך".
ריצ'רד הביט בחייל הממלמל לעצמו דברים משונים. הוא היה כל כך
עייף, הערפלים חזרו שוב והחלו לעטוף אותו. הנחת החל לזחול
לכיוון מסוף תותח הפלסמה. "וודאי מנסה לנתק את התותח סופית"
ריצ'רד חשב "טוב, כך אף אחד לא ייפגע יותר".
מרטין התנשם בכבדות הוא נאחז במסוף המחשב וניסה להרים את עצמו,
אך הוא החליק ונפל אל הרצפה. "אל תדאג איש מאדים, המשימה שלך
לא נכשלה עדיין" הוא אמר לריצ'רד "מרטין ידאג לתותח, אל תדאג
אני אמחק את ניו-וושינגטון כפי שרצית". ריצ'רד הרים את ראשו
והביט בנחת המתנשם למרגלות מסוף המחשב. דבריו חלחלו אל תודעתו
"לא" הוא לחש "אל תעשה את זה, הילדים" אך הנחת לא הקשיב או לא
שמע את דבריו של ריצ'רד וניסה שוב לאחוז במסוף ולטפס אל לוח
המקשים. "לא, אסור שזה יקרה" ריצ'רד חשב, הוא ניסה להרים את
אקדח הלייזר שלו שוב, אך ידו סירבה לציית לו. הוא ניסה לזוז אך
ללא הועיל, החשיכה סגרה  עליו.
מרטין נאחז בדפנות המתכת הבולטות, והרים עצמו אל גובה לוח
המקשים. הוא עצר מתנשם בכבדות, לפניו כפתור הפעלת התותח הבהב
בקצב קבוע. מרטין חייך חיוך רחב, הטירוף ניבט מעיניו כאשר ביד
רועדת הוא לחץ על כפתור ההפעלה. לרגע נדמה היה כאילו דבר לא
קורה, אך לפתע עבר רעד קל בתחנה ומרטין החליק ונפל שוב אל
הרצפה, מצחקק בטירוף.
מעגלים חשמליים ואלקטרונים שהיו רדומים שלושים שנים התעוררו
לפתע לחיים. דלתות מתכת כבדות שלא נפתחו מעולם זזו בקול צורם,
וחלקי מכונות החלו לזוז. תוך שלושים שניות תותח הפלסמה היה כבר
ערוך בתצורת הקרב שלו. מוליכי פלסמה רבי הספק החלו שואבים כוח
מכור החירום של התחנה, מעבירים אותו אל קבלי ההספק של התותח.
בכל רחבי התחנה החלו מוליכי פלסמה לקרוס תחת העומס ושריפות
אנטי חומר פרצו במקומות רבים. מערכת קיום החיים קרסה מיד אחר
כך וכור חירום הגיע למאסה קריטית מיד לאחר מכן. התותח התכוונן
בצורה ממוחשבת, כל התחנה מסתובבת על צירה, עד אשר התותח ניצב
מכוון אל ניו-וושינגטון. רעד נוסף עבר בתחנה כאשר מחשב התותח
החל להזרים את הכוח הנצבר אל ממיר האנרגיה. הכוח הרב האגור
במוליכים החל לפרוץ אותם ואז נתן המחשב את הפקודה לירות.
האנרגיה המתרוקנת שרפה כליל את כול מנגנוני ההגנה הפנימיים של
התותח, מחשב הפיקוד הבחין מעומס היתר המתקרב ונתן את פקודת
הביטול האוטומטית. מעגלים לוגים שרופים ומקוצרים ניסו להעביר
את הפקודה אל יעדה אך ללא הועיל. שבע שניות לאחר התחלת שאיבת
הכוח מהכור קרסה כול התחנה כליל. הפיצוץ האדיר האיר את פני
השמים ושריפות פלסמה משתוללות החלו בוערות בחלל. חלקי התחנה
הנופלים נצפו על פני כדור הארץ כגשם מטאוריים פתאומי, ומרהיב
ביופיו.
דבר לא נותר מה"אסימוב" ומאלף וחמש מאות שישים ושלושה האנשים
שמתו על סיפונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ניגבתי בדוך ולא
בסיבוב




אפרוח ורוד
בשירותים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/2/99 6:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעקב פישברג

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה