אותם מפגשים
כל יום,
אותם אנשים -
מנסים, מחלימים,
שולחים חיבוקים מנומסים.
אמורים להיות טהורים
אך בעצם מלאי יצרים.
סלידה עמוקה
רצון להתבודדות,
תחושה של לבד
שאף אחד כבר לא יכול
להושיט לי יד.
רוצה לעלות סוף סוף על דרך,
להצליח באמת, לא בערך.
להפסיק לשפוט
להפסיק לברוח,
להפסיק להלחם -
לבזבז את הכוח.
רוצה למצוא אהבה,
קודם בעצמי
אחר כך בסביבה
וכל כך זקוקה לעזרה.
אני יודעת שאלוהים איתי,
שומר עליי,
נימצא תמיד לידי,
דואג שלא אפול,
שלא אפגע בעצמי.
רק הוא ואני
בתוך בועה שיצרתי לי.
לפרוץ את המחסומים,
לחזור לחדרים
ולהבין שיש בעולם
דברים יפים, אמיתיים.
אתה עמדי,
אז איני דואגת...
יודעת, מרגישה
שרק בתוכי נמצאת התשובה.