|
טיף
טף
נוזלת
לאט,
לאט
ולא מתוך חמימות
כמו גוף מתאבן
מאבדת תחושה
לטובת מלנכוליה מגוחכת, עד מוות
עד מוות.
כל כך לא אני
ו-
שוב עונת מעבר
המים שקטים בינתיים
עלים אדומים נושרים
והם חומקים מבין אצבעותיי
ושוב,
גשם ראשון עוד מתבשל בזווית העין
והבטחה של עוד נפש נעלמת
עד לסוף תקופה-
WINTER SUCKS
בחיי |
|
|
זה היה בוקר
רגיל, השמש
ליטפה את החלון
וזרקה אור לתוך
המשרד האפל שלי,
התעוררתי על
השולחן עם ריר
שנזל על המקלדת,
קמתי וחילצתי
עצמות,
ניגשתי לחלון,
פתחתי אותו...
ואז זה היכה
בי!
יאשה, עבד פעם
במגדלי התאומים,
בקטע מיצירתו
האחרונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.