ירח מלא מחמם את הגב
אני מתפס על ההר
עולה על השביל
שמוביל לשאול לשקט שלפני כל נשימה
נשמה מתוקה שלי
את לא איתי
לא איתו
וטוב שכך
שוב אני על השביל
מהלך בכבדות
הלוך הלך אכוני
הלוך הלך אני

אנשים פורשים כנפיים
אנשים פרוסים כליל לאלף חלקים
אנשים הולכים, מתים, נפרסים
פרוסים, לועסים ונלעסים
מחפשים רחוק להרגיש קרוב
ללב, למדורה למקום שהיה
נוסטלגיה היא מילה גסה מגונה
נוסטלגיה היא אהבה
לאישה שהייתה
נוסטלגיה

הירח סובב סביב
סחור, סחור, סחור
מסתחרר ונופל על הפנים
מבפנים מותך הבורות
המכתשים, מקדשי החינם
כמרי החול, נמרי תאווה
עולה על השביל
עולה לפסגה
והנה הזריחה כל כך יפה
אולי פשוט בגלל שהיא זרחה