ואם אומר לך
כך, פתאום, וללא אזהרה -
היית חושב ש-
אני טועה.
ואולי האמת בידייך
ואתה מלפף סביבה ו-
עוצר.
זה לא אתה
זה מישהו אחר שרק לובש את דמותך
ומגולל באוזניי
את סיפור חיינו המשותף
עד
לפרט
הכי
קטן.
ואני עוצרת ומקשיבה
ומהנהנת בראשי
בעוד מחשבותיי נודדות במרחבי הזיכרון.
מילותיי בשרשרת, מביעות
את מה שניתן להסיק
עם מעט היגיון.
היית ממלא את החלל בבקשותייך
כשם שהיית עושה
אילולא עצרתי בעדך בזמנ-
-וכעת אתה עוצר בעדי
מלהשחיל מילה.
וכעת-
אני שותקת.
עכשיו - אני מקשיבה.
וזה עמוס לי ב-
מעמיס לי את ה-
אני מפרפרת ולא מבינה,
ומתפרפרת מרקפת לחרצית
ועוצרת -
לקחת נשימה.
ערפיליות סביב סביב ל-
איים שממלאים את הראש ו-
מתעורר בי לפתע
הצורך
לעצור יחד איתך. |
