דממה בשעת לילה ארוכה ומאוחרת,
פנסי הרחוב חדלו מלפעול.
צלליות פוסעות בשולי המדרכה, נראות אבודות
או שלא נראות בכלל.
הדבר היחיד המפר את הדממה היא צעקת המוות,
לא נותנת מנוח, מערפלת חושים.

בתוך חדר קטן באזור העלוב של העיר נר דולק.
מעלים את הצללים, נותן איזו שלווה, ניתן למצוא בו מעט נחמה.
והנר - איזה נר הוא ? נר של אהבה ?
ומעל הנר מצד צפון נמצאת תמונה של אישה בשעת אור,
היא מונצחת באמצעות שניות של פלאש.
וליד הקיר המתקלף והמוכתם יושב אדם על מיטה,
מביט בנר... הוא נסער כמו תנועות הלהבה.

גשם שוטף את העיר האפלה, זהו לא גשם של טהרה
אלא גשם של דמעות.
וכמו שהשמים נפתחו כך גם אותו אדם, ואיכשהו בפנים יש נחמה,
קצת יותר חמים מהקור החיצוני הנורא.
רוח פרצים נכנסת לחדר והגבר מביט על התמונה.
לפתע הנר נכבה.
הנר כבה - והצלליות מתחילות למלא את החדר.
האופל מתחיל לכסות אותו.
הפלוני מביט בתמונה למרות החשכה,
אותו נר ? זהו לא נר של אהבה  
אלא נר של הנצחה ! בדיוק כמו התמונה !
האדם לוקח נשימה עמוקה
ומצטרף לאישתו במקום מסוים.

וכך גם בחדר זה, באזור העלוב של העיר,
מפרה צעקת המוות את הדממה, דם ניתז על הקיר בעוצמה
והנר, והלהבה... לא ידלקו שוב לעולם באותה צורה.

לעולם.