היא הביטה בשמיים בעניים מלאות ציפייה. "ידעתי שתבוא", לחשה
לעצמה. בשמים היה בלגן,  כמו לפני אירוע חשוב שכולם מתרוצצים
וצועקים ואף אחד לא יודע בדיוק מה עומד להתרחש. אבל היא ידעה.
היא יכלה להריח אותו, להרגיש שהוא מתקרב. כמה התגעגעה אליו,
למגעו המלטף ואל ריחו המיוחד שנדבק בה לשארית היום. כמה חשקה
בתחושת הניקיון שידע להותיר בה. היא זקוקה לה כעת, להרגיש
נקייה, צחורה, טהורה - מוכנה.
האנשים שחלפו לידה הביטו בה בתמיהה, אבל הם היו יותר מדי
מודאגים מלהגיע הביתה במהרה מכדי לדאוג לה. זה לא הדאיג אותה,
ההיפך, זה שימח אותה. היא רק רצתה שקט, רחוב ריק, כדי שתוכל
ליהנות ממנו לבד, בלי אף שותף. היא עצמה את עיניה מתמסרת לרוח
הקרה, היא יכלה לשמוע אותו קורא בשמה, מהפנט. השמיים כוסו באור
לבן ומבהיק ואחריהם בא הרעש. היא פקחה את עיניה, מחייכת
כממתיקה סוד, "הגעת".

בהתחלה הוא היה ביישן, חלוש. היא יכלה להרגיש את הטיפות הדקות
עוברות דרכה וכמעט ולא מותירות סימן. מסביבה אנשים עדיין רצו
לבתיהם, מתכסים במעיל ומעיפים מבט בנערה המוזרה שעומדת ברחוב
ללא מטריה ומביטה בשמיים. רוצו, חשבה לעצמה, רוצו אל התנורים
שלכם ואל שמיכות הפוך. הניחו לי להיות איתו לבד, זה מגיע לי,
הוא התחיל להתחזק. היא חשה בטיפותיו מתעבות, כבדות יותר
ומכאיבות. היא חייכה, מרגישה את המים חודרים דרך חולצתה,
מרטיבים את עורה. משהו עדיין הציק, היא יכלה להרגיש את עצמה
מסתובבת בפנים, חסרת אונים, כלואה. "אני צריכה עוד", צעקה, "תן
לי הכול!", והוא נתן. הטיפות נעשו צפופות יותר, חזקות. הן
הכאיבו לה, הצליפו בפניה העייפות, חדרו אל תוך תוכה. היא פקחה
את עיניה, עומדת בכאב. הניקיון התחיל. הטיפות הפליגו בתוכה
ותפסו כל שמץ של אי וודאות, כל חלקיק מנשמתה. היא לא ידעה איך
הן פעלו, אבל זה עבד.

היא התמוטטה על הרצפה, רטובה עד העצם האחרונה בגופה, קפואה.
היא הביטה בידיה הכחולות והתחילה לצחוק. חופשייה!, צעק גופה,
"את חופשייה", לחשה לעצמה בחיוך רחב והגשם המשיך לרדת, חזק
מתמיד. "אתה יכול להפסיק", לחשה לו, אבל הוא סירב להקשיב.
"אמרתי - אתה יכול להפסיק!", צעקה בכוחותיה שהלכו וחלשו, אבל
הוא רק התחזק. היא כרעה תחתיו, "תפסיק", לחשה כשהיא מקופלת תחת
העומס שהנחית, "תפסיק", ניסתה לשווא, אבל כוחו היה חזק ומכריע.
היא עצמה את עיניה וטבעה מבפנים.

הדבר הבא ששמעה היה קול הסירנות והמולת אנשים. היא הרגישה כיצד
דוחפים צינורית לגרונה ומכסים אותה בשמיכה חמה. היא פקחה עיניה
ונשמה באיטיות, פרצופים סקרנים מקיפים אותה מכל עבר, פרצופים
וצפצופי מכונות. היא צחקה בתוכה.
חופשייה.