New Stage - Go To Main Page

מור כהן
/
קרקס

אבא,
לא אתן לך להמשיך לקרקס אותי;

אני לא חיה באוהל הפלאים שלך, ממלכה אחיזת העיניים
האולטימטיבית.
לא אעמוד עוד במרכז הזירה הגרגירית,
אשאג ואנופף בטפריי
לקול הוראותיך,
לקול תרועות הקהל הרועם,
לא אכנע שוב לתחושת
צליפת
ה
שוט
המבעיתה.
אני לא כדור, הפסק לטלטל אותי.
לא עוד תשליכני באוויר, אל תמתין לרגע בו
תכה בי
הריצפה -
משטח יבש וקר כלבבך.
לו רק הטחתני בה מלכתחילה, במקום ללכת סחור-סחור.
איני רוצה להיתלות שוב מהתקרה, ולא
להלך עוד על חבל דק בשמיי האוהל,
אל תפרוש עוד רשתות ביטחון שקריות, מאסתי בחוסר היציבות שלך.
לא אנתר שוב אל תוך האש הבוערת, לא תקיפני עוד בחישוקי להבות
גורליים,
אבא, לא אתן לך לשרוף אותי

לא,
אני לא מוכנה לעמוד שוב על הבמה,
לא אניח לך לכלאני שוב בארון המתים הנוצץ והמר,
אל תנסרני שוב לשניים;
החצי שלך והחצי שלה,
שלי,
לא תנסר עוד את ליבי, אבא,
הנח לי לנפשי.

אבא,
פתח את דלת הכלוב.
בבקשה.

תן לי ללכת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/12/05 13:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מור כהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה