די, די לשתיקות הרועמות
כשאין מנוס כבר ממילים
אותן מילים שנעוצות כל כך עמוק
עד שכואב לתלוש אותן מבפנים
מתרגמים
לאלף סיפורים ומעשיות
"עשית כך"
"פגעת כל כך"
ואז במקום האהבה באות דמעות

ואחרי, כשהעיניים כבר יבשו
בורחים, על קצות האצבעות,
כדי לא לשבור את השתיקה, אל אדישות:
"אני אוהב אותה בכל לבי,
היא ממלאת את כל גיאי נפשי,
את זה - אין כל פגיעה שיכולה לשבור!"
"ולי, לי באמת איכפת
מאיך שהוא מרגיש כשאני פוגעת
לכן את זה שיחה כנה ואמיתית תפתור!"
ההאמנתם באמת אחד
לאחד לאחד?

נסי, מלכה שלי,
אהובתי;
זונה, כלבה שלי,
אני!
אין עוד בי את השתיקות הרועמות.
אני גוסס, דימום פנימי, ריאות קרועות...