מילותיך חתומות במוחי,
ופני נחרטו מלבי,
שכבת הקרח נמסה מן היבשה-יבשה
והותירה אחריה רק סדקים ושיממון.
ואת הולכת יחפה על אדמה קרה,
מדלגת בין סדקים,חומקת מסלעים-
כל דריכה מעלה זיכרון יגון.
היוצר מחייה וממית-הפסיקי גסיסת אדמתי.
מתי תסתיים דרכך,
עד מתי תמשיכי ללכת
מקללת ומחריבה.
ובהיעלמותך יבוא יורה,
ויצמיח שכבת קרח-
ולו בלבד שלא תימס לעולם.
יכוסו סדקים, ייעלמו סלעים,
יאטמו פני, ומוחי ישוחרר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.