אתה גורם לי להרגיש בטוחה כשאתה עוטף אותי בזרועותיך.
גורם לי להרגיש אהובה ברגע שאתה מסיר את המסיכה ונותן לי
להתמסר לנשיקותיך.
אתה גורם לי להרגיש כאילו אני היחידה בעולם בשבילך ואין לי
תחליף לשנייה.
אותן שיחות ארוכות בטלפון מלאות שתיקה ועוצמה יחדיו, גורמות לי
להרגיש ולהבין עד כמה אני אוהבת אותך. עם אף אחד לא היה לי נוח
לשתוק ככה, ואיתך זה פשוט מובן מאליו מהרגע שבו הכרנו.
אתה הכל בשבילי - ידיד, איש סוד וחבר אמת. כל העולם נעלם
כשאנחנו יחד, רק שנינו, באותם טיולים ארוכים על החול בשקיעה.
מדברים על פילוסופיות וספרים, על מחשבות ורגשות בצורה כל כך
פשטנית שגורמת לשנינו לתהות מאיפה הנושא התחיל. והשעות חולפות
ועוברות וכך גם החודשים.
אתה איתי כל הזמן. לא יכולה להפסיק לחשוב עליך. מדמיינת שכל בן
בשכבה שלי נושא את פרצופך ואני נסחפת לעולמות אחרים ורחוקים.
ואז שמים ברדיו את השיר החודשי שלנו, הרי שנינו אוהבים גיוונים
אז כבר אגרנו כל כך הרבה שירים אהובים שגורמים לנו להיסחף יחד
עד קצות האצבעות.

המעיל שלי עוד ספוג בריח שלך, הריח של הבושם המתקתק והחזק
שאהבתי כל כך, וגם בריח הורד שהבאת לי במתנה באותו ערב שיצאנו
למסעדה לכבוד חצי השנה שלנו יחד. אותו מעיל עוד לח מהגשם שטפטף
עליך, ואתה רק דאגת לכסות אותי כדי שאני לא אתקרר.
הורד שהבאת לי לא התייבש לגמרי, הוא שמור בין דפי היומן שלי
שמספרים על אותו ערב. אותם דפי יומן, משמיעים רשרוש עדין כשאני
מדפדפת בהם, ספוגים מדמעות ונספגים כל פעם מחדש.

ואתה, אתה שוכב כאן לצידי במיטה עם כל המכשירים שדואגים לך
בגלל שאתה כבר לא יכול לדאוג לעצמך.
אתה כבר לא יכול לרוץ אלי ולחבק אותי, לא יכול לנגן על הגיטרה
את השירים שרשמת בשבילי, לא יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי
ובקושי לנשום אתה יכול. אתה תלוי במכשירים האלה.
אני לא יכולה לשכוח את אותו הערב במסעדה, לא היית צריך לנהוג
אחרי היין ששתינו. אמרתי לך להזמין מונית אבל התעקשת שאתה פיכח
ושנגיע מהר יותר.
אני כמו טיפשה הסכמתי.
עכשיו, באשמתי אתה ככה.
לא הייתי צריכה להסכים לך, אבל ברגע שהסתכלת עלי באותו מבט כמו
שאתה תמיד עושה לא יכולתי לסרב.
עכשיו כל מה שאני זוכרת מאותו ערב זה את המבט הזה, אבל
בסיטואציה אחרת. אתה, מוטל על הקרקע בלי יכולת תזוזה מבקש עזרה
עם העיניים, כי כבר מאז איבדת את יכולת הדיבור.