מאוהבת בה, מבינה אותה, מכירה אותה.
היא מטונפת ברעש, ומים.
בטן האנרגיה, אצלה רק מחליש, ושולח פחדים.
היא מיוחדת וחכמה.
אך המגע אטום, דוחה וחייתי.
אני לא חיה אני יודעת, אשה זה מעמד מכובד - אני שומעת, שומעת
ומאמינה.
אך כשהוא נוגע שום דבר מעבר לחיה, שמוטה על המיטה.
רק גופה, בצורה פיזית בלבד, בלי אישיות, בלי אידיאולוגיה, בלי
נשמה, בלי שכל ודעות.
רק זין חודרני.
היא מחפשת לה כינים היא רק עוד לא יודעת שהיא לא מחפשת במקום
הנכון.
עירומה על כסא מבט מבוהל ואבוד.
דמעה מבצבצת מהעין היא הגיעה הרגע משאר המעיין שבגרון.
היא מחפשת כינים, והן מסתכלות, ולא מתביישות-
אוו הנה צעירה חדשה מטונפת (מטונפת מפחד).
עם שמלה לבנה טהורה וגדולה,
סוחבת אותה מטה, היא כ"כ כבדה השמלה.
היא מושפלת ודרוכה ביידי חברה מסריחה.
השמלה שוקעת והמים דורכים,
טבולה ברגשות
והאלה דורכים משפילים ממיתים.
והפעם לרגע לא רק החברה רצחה, אלא היא,
המים שבתוכה היו הירייה. |