באצבעות רכות חלפתי על פני גופו השחום והחלק
בטנו התפרקה לנקודות, נקודות, ועורו נעשה מחוספס.
וכך גם קרה לחזה שלו מאותו הרגע של נגיעה.
עיניו היו עצומות ופיו היה פתוח למחצה, וגופו מסור ורפוי למגע
שלי.
פני התקרבו לגופו בכדי להריח את הניחוח שהוא מפיץ
ונשימותי בטעות, חרטו במקצת על גופו חלחלו בעורו, והרסו את
החומר הגברי שלי.
ומכאן כבר כל נגיעה השאירה סימן,
וידעתי שאותו פסל שנוצר מין החול שייך לי,
ובין רגע אם רק ארצה אוכל להרוס אותו לחלוטין,
ושום מזכרת לא תשאר מאותו גבר שחום וחלק.
אני אעזוב וגלי הים ישטיחו את כולו, ידעתי זאת.
והכל תלוי בי עכשיו, חשבתי זאת, ואני אשמור!
ופתאום האדם שאהבתי התחבר אל האדמה,
התמזג עם הטבע, והפך לתערובת של חול דומם.
ההתמוסס, התפרק, התמזג, השתלב,
וברגע עוד לפני שהבחנתי נעלם מעיני, ונבהלתי.
אך דבר אחד לא נעלם,
היו אלו שפתיו שהצליחו לשמר את צבעם האדום בתוך קבר החול
שנוצר.
שפתיו בצבצו לעיני, ונשקתי להם.

פי התמלא בגרגירי חול מציקים,
ירקתי
והלכתי משם.