יש לך סחרחורות וכאבי ראש. אולי את צריכה משקפיים ? הישיבה מול
המחשב והקריאה בחושך בודאי תורמות את חלקן.
"את רואה 66", חורץ האופטיקאי.
"הכל אצלך בסדר", קובע רופא המשפחה, תוך כדי רשרוש מסיבי
בניירות ממוספרים שלפניו.
את יוצאת מבניין הבטון-עם-שלט-הנאון של סניף קופת חולים. בין
אם זה במיד טאון סברביה, בין אם זה במרכז הכרך המפוייח
והמנוכר, זה אותו דבר.

אנשים חולפים לפנייך ברחוב. מולך צועד בחור, גורר אחריו כלב.
אבל לא הבחור, ולא הכלב מושכים את תשומת ליבך. מעל ראשו של
הבחור יש בועה. לא בועת סבון, או זכוכית, בועת קומיקס.
בהירה, קצת שטוחה, לא לגמרי ברורה. התוכן שלה יותר מעורפל.
בלי משים, את מאיטה את קצב הליכתך. הבחור מתקרב, וברגע שהוא
עובר לידך, שרוולו מתחכך קלות בתיק שלך. בשנייה הזאת, משהו
מתבהר בתוך הבועה. רישום פחם של מכונית.
הכלב נעצר ומרחרח את קצה הנעל שלך.
את קולטת שאת עומדת באמצע הרחוב, לא רחוק מקופת חולים, בוהה
בחלל בנקודה לא ברורה, מכריחה את עצמך להתנער ולהמשיך ללכת. את
עוד רוצה לעבור בסופר לפני שאת חוזרת הביתה.

במשך היום העיסוקים מונעים ממך לחשוב על הבועה, וכשאין
עיסוקים, את מוצאת כמה.
בערב, מול הקופסא המרצדת, עם קפה, את משכנעת את עצמך שזה בטח
היה רק מעייפות, או ממתח, או משהו.
היית, בלית ברירה, מתקשרת לאמא בשביל לקבל ממנה איזה הסבר
פולני פשוט, אבל אין כזה דבר, וגם...אמא שלך מנצלת את הפרישה
מהעבודה לטיול מסביב לעולם.
 
למחרת, בדרך לקיוביקל, את אוספת עיתון ומסטיק מנטה בקיוסק.
כשאת מעלעלת בעיתון, את מגלה , לתדהמתך, בעמוד הלפני אחרון,
מסגרת שחורה קטנה, המקיפה תמונת-פוטו-רצח של הבחור עם הכלב.
כמה מלים מצורפות מבהירות שהוא איבד את השליטה על האוטו, ונכנס
בעץ.
את מתחילה לחשוב שאולי את קצת משתגעת.

במשך היום, הערב והלילה צצות עוד בועות מעל ראשיהם של החבר'ה
בעבודה, של עוברים ושבים ברחוב, של היצורים בפאב השכונתי.
את מנסה לסדר את המחשבות, ומגיעה למסקנה שקריירה, משכנתא וקצת
קומיקס עוד לא הרגו אף אחד, וכל הגורמים יחדיו לוקחים, עם יד
קשורה מאחורי הגב, את התחרות עם קירות מרופדים וכתונת
משוגעים.
מרגע לרגע הבועות מתבהרות, והופכות מדו ממדיות לתלת ממדיות,
משחור לבן לצבע, מסטילס לוידאו.

את רואה הכל. חלק מהמראות מעבירים בך צמרמורת.
הנה בעל שמכה אשתו למות, רק קריינות של כתבת משועממת מהערוץ
הממלכתי חסרה.
סרטן, איידס, אבולה...מי המליץ לו לנסוע לטייל ביבשת השחורה?
הוא היה רק בן 23.
כשאת רואה בועות של שיבה טובה, את מתעודדת, אבל אז חולף מולך
האיש הבא ברחוב, ובדרך כלל הבועה שלו שולחת אותך חזרה לצלול
במחוזות שחורים.
עניין של סטטיסטיקה.

הבועה מעל הראש שלה ריחפה כבר מזמן, אבל אף אחד לא אמר לה.
והגמל, לא רואה את הדבשת... או משהו כזה.