מסתכל על העולם במיקרוסקופ האין בושה
מלקט מן הארץ תשמישי קדושה
רק לאחר שגיליתי מה את מרגישה
הבנתי את הקשר, נשארת אותה אישה
בין כל המקומות, בין כל היבולים
הכל בשל, בעונת הציפורנים
בין כל החששות, בין כל הרגשות
קצרת תבואה נאה שאין בה תחושות
סופד את העולם במחברת הספדים
את יום הזיכרון שלי, כולם זוכרים
אבל כשהשפה פצועה, שורף לדבר
הבנתי שאת רוצה עליי לוותר
הרגע לו חיכית, הפריחה שעל גופך
שרף האורנים, שהלהיט את לבך
מטפטפת עליי טיפות שעווה קסומות
נפלתי לרגלייך, אהבות אבודות
בין כל העקצוצים, שצמחו לי על העור
בין כל הגירודים, שהפכו ליום שחור
הכל תפל בעונת החצבים
מילותייך נוזלות, באור השקרים
הסלע לו פיללת, נחצב והתפורר
לבך נקרע, בשיח המשכר
דרדרך ננעץ בלב היטב
היכול להיות דם מלוח ושקוף בבן-אדם אוהב ? |
