שאבא נסע ללונדון ביקשתי שיביא לי חולצה של מנצ'סטר עם מספר 8
בקהאם. את בקהאם אני הכי אוהב הוא משחק יפה כזה ויש לו סגנון
של שחקן עולמי. אמא אומרת שהוא יותר דוגמן משחקן אבל אני אוהב
אותו. כל פעם שיש משחק של מנצ'סטר אני יושב  מול הטלוויזיה עם
הסוודר האדום שספתא שרית סרגה לי וכתוב עליו בקם ולא בקהאם,
ספתות, אני לפעמים מרחם עליהם. כן, יש לי ספתא שקוראים לה שרית
כולם אומרים לי שזה שם מוזר ובכלל גם אני עוד לא שמעתי על ספתא
שקוראים לה שרית. לספתות קורים בדרך כלל דינה או יודית משהו
כזה. עכשיו שאבא יחזור תהיה לי חולצה עם מספר יפה כזה למעלה
ובאנגלית יהיה כתוב עליו BEAKHAM .
שאבא חזר מחול הוא הביא לי את החולצה, שהפכתי אותה לא היה
מספר, אבא אמר שנגמרו כל החולצות עם 8 והיה רק 11 ובגלל זה הוא
הביא לי חולצה בלי מספר, אני מהר רצתי בוכה לחדר וציירתי
בטיפקס 8 עקום כזה על החולצה, ביום אחרי זה שבאתי עם החולצה
לבית ספר כל הילדים צחקו עלי ואמרו לי שהחולצה שלי מזויפת, כמה
שניסיתי להסביר להם הם לא האמינו לי. שאבא חזר הבייתה הוא אמר
שהרסתי את החולצה ושיותר הוא לא קונה לי שום דבר כי אני לא
יודע להעריך שקונים לי. באותו ערב ישבתי לראות את המשחק של
מנצ'סטר מול ברצלונה ובקהאם שבר את הרגל.