ב"ה

פריטות רועדות במיתרי הלב
מרטיטות כיסופים וערגה חבויה
זה הזמן בו נעטף לו הכאב
המסווה מרגש של שירה או בכייה

והוזה לו הלב הזיות-מתיקה
מדמה לו מילים מאוצרו הבלום
אך רוטט לא אחת הוא לעוצם שתיקה
נעימה אשר צליל מילותיה הוא - כלום

השמש עולה אל מרחב הכחול
וזורחת בשיר על עולם ומלואו
עד אשר תם השיר ואוזל המכחול
וירח קר צוחק בצינה לא-לו

ותקוות צעירות עוטות גוון שיבה
וצווח הלב צווחות בפראות
לפעמים זה הכל יוצא בכתיבה
אך סופה של בריחה לחזור למציאות


מוצאי שבת
אור לי"ד אב התשס"ד
31.07.2004