יום אחר יום, שבוע עובר
הכאב בלב לא מוכן לוותר
דמעה חומקת זולגת על הלחי
לא, אני לא אפרוץ בבכי
משום מקום, צף לו זכרון
מוצאת עצמי בוהה בחלון
מחשבות נודדות והעצב הוא חד
ואתה, האם אתה לבד?
השיר שלי הוא לא מושלם
אבל ככה זה בעולם
במלחמה הארורה של העם
למה דווקא אתה, דן?
גזרי עיתון, ששמך בם נזכר
מאותו היום ההוא המר
כתבו עליך ועל יופך הפנימי
ומותך, שהיה כל כך פתאומי
שם אצלי במגירה שמרתי לעד
הספד שהוקרא בקול נרעד
חברים במדים עומדים מחובקים
תמונות, מילים וים געגועים
השיר שלי הוא לא מושלם
אבל ככה זה בעולם
במלחמה הארורה של העם
למה דווקא אתה, דן?
אתה אינך, אך החיוך נצחי
ותמונתך תמיד אל מול עיני
חייל היית, ותמיד תשאר
דן, כמה שאתה חסר |
