שירה הינה מטבעה דבר עקלקל ומסתלסל, סופה לא ידוע כמו התחלתה.
היא תמיד מנסה לשבות את ליבך מין המטאפורה הראשונה, עקלקלה
ומסובכת.
אפילו האדם שידיו הן אלו שיצרו את הרגש, שכמגע קסם הפך למילה,
אינו יודע מה משמעותה האמיתי עכשיו שהיא כתובה לפניו.
ידעתי שהכתיבה טבועה בי, שואפת לצאת החוצה, אך סירבתי לתת לה.
המציאות מקבלת את האחר רק בעזרת כעס וכעס מוביל לכאב.
פואמה רגשנית ומתבכיינת נזעקת מתוך ורידי, אאטום אוזני לעומתה.
אינני מעוניינת לשמוע דברי קיטש והבל. מעצמי אצפה ליותר. רק
בעזרת מילות דמיוני אוכל להרגיש מיוחדת מאחרים, אך מוחי נשאב
לקסם תמים וילדותי הרוצה לתאר אהבה כפרח באביב ירוק, את הלב
כמוח רגשותיי, אבל אני מזמן למדתי שליבי הינו רק שריר ודם. לא
אתן לאגדות ילדות להוליך אותי שולל. |
