עיניו מרקיעות השחקים
מתפתלות מטה.
ילד בן ארבע
זקן ממני.

כולם מתים?
גם אני אמות?
(אתה כבר מת)
חיוכו סגרירי ועצל.

בגלל זה אסור לי לאכול שומשום?
(מותר לך ילד,
         רק תקיא מהר
                 ותשאל הרבה למה).

(מה שבמאמר מוסגר הוא מה שאינו נאמר).

גלומות בו הבטחות שאינן מתקיימות
שכול טרם חרץ פסיעותיו בו.

תקוות הורים הן חודרניות
בקיומן ובהיעדרן.
רק עור קשה יוכל להן.

אלא שזמן התקשחותו
של עורו הדק והחדיר
של ילד בן ארבע,
הוא מרווח החולשות הנספגות היטב
שמבלי ספיגתן אין העור מתקשה.

בינתיים עיניו מרקיעות השחקים
מתפתלות מטה
(אתה כבר מת)
למה?

כי אין אדם
שמתחת לעורו לא נותרו
קוצים או שבבי נסורת
שהתכלו בעורקי הדם
בהשאירם שריטות של מוות עייף וכנוע.