מאבא, מאמא, מעצמי,
מן העציצים שלא מנביטים את הזרעים שבחיקם,
מן המטפלים, שאינם אלילים ואף לא אלוהים הכל-יכולים,
מן העולם ומן השמש, מן הירח ומן הכוכבים!

מן הרגעים המושפלים, מן הציפיות, שאינן אלא אשליות,
מן המציאות, אשר טופחת שוב ושוב בפרצופי הנאלח,
מן הרעות שאינה מחזיקה מעמד ואינה מוכיחה את עצמה.
מן החברות שאינה אלא הולוגרמה של בחורות יפות תואר.

מן הטעימות מסיר הבשר של החיים,
מן האוכל התפל של סבתא המזדקנת,
מחוסר יכולתי לגלות חמלה, מקשיי העצומים,
מאבי, שהתגלה לי כי אין לו "סולם" כלל וכלל!
אני נעשיתי למנטרה משומשת, קשה כקיר ואטום כמוהו,
איני יכול עוד לברבר, להשתחרר ולהישאר מחובר בה בעת!

מן האכזבה עצמה ומן התסכולים אשר מובילים אותי לתוקפנות,
מן הרצח בעיניי, מן הפחד ומן החרדה, מחוסר המשאבים הכלכליים,
מחוסר הפרנסה,
מחוסר הכבוד העצמי.