[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יולי ויצמן
/
נטע שלי

"אוי! לא סיפרתי לך", נטע התיישבה בחבטה קלה על המיטה שלי,
כולה אנרגיה ומרץ.
היא התחילה לספר לי בשטף על איזה פגישת עבודה שהיתה לה היום,
בהתחלה קצת הקשבתי, אבל כמו שקורה בדרך כלל בשלב מסויים הקול
שלה הפך למין מוזיקה קופצנית ברקע, ללא מילים. ואני בהיתי
בטיפת גשם מחליקה לאיטה על שרוול המעיל שלה. מחליקה מהמרפק מטה
מטה, נפרדת לשלום מהויניל הכחלחל של המעיל ומתרסקת על המרצפת
של החדר שלי.
היא הרגע באה מבחוץ, נטע שלי, הרגע נכנסה מהעיר הקפואה והגדולה
בחוץ ובכל זאת היא מפיצה חום כמו שמש קטנה משלי. אני אוהב את
החום שנטע שלי מפיצה.
בהתחלה, כשעוד אהבתי גם אותה, הייתי באמת מקשיב לסיפורים שלה.
בולע כל מילה בשקיקה וחורט בזכרוני את הבעות הפנים שלה.
מאז שהיא שכבה עם המדריך שלה לתאטרון אני כבר לא מצליח להתרכז
ולזכור את השמות של כל החברות שלה והקולגות שלה במשרד.

יש לנטע צמה ארוכה ארוכה לאורך כל הגב.
כשהיא מתנועעת תוך כדי סיפור הצמה קופצת על המעיל שלה במין זיג
זג כזה, מנערת טיפות קטנטנות של גשם לכל הכיוונים. ואני מנסה
לנחש את המסלול שתעשה טיפה אחת סוררת אבל מפספס אותה כשנטע
מפסיקה פתאום לדבר ושואלת בקול המתוק הזה שלה "אז מה אתה אומר
שכדאי לי לעשות?"
אני כבר מתורגל היטב במצבי "כמעט פאדיחה" שכאלה, אני מסתכל בה
במבט רציני ושואל אותה מה האופציות שהכי נראות לה. ככה היא
מסכמת לי בשני משפטים את כל הקשקושים שדיברה עכשיו שעה, ואני
ניצל מהבעת האכזבה שהיתה עולה על פניה אם הייתי אדיוט כמו
שהייתי כשרק הכרנו
ושואל "מה? לא שמעתי את החלק האחרון של מה שאמרת"...

מסתבר שכשהייתי עסוק ברדיפת טיפות על המעיל של נטע, היא סיפרה
לי שכשהיתה בפגישה (שהיתה בתל אביב, עד לשם הקשבתי), התקשר
מישהו והשאיר הודעה במשיבון שלה.
לא סתם מישהו בעצם - שי המדריך תיאטרון החתיך עם הקוקו המתולתל
התקשר וביקש ממנה לחזור אליו, הוא אמר בהודעה שהוא רוצה לשאול
אותה משהו ועכשיו היא בכלל לא בטוחה אם להתקשר או לא כי היא
חוששת מהצורה בה אני אגיב.
אבל כשהיא רכבה עליו בגני התערוכה אחרי ההופעה של הסקורפיונס
היא לא חששה מהתגובה שלי, לא אז.
נו מה, שתתקשר אליו. שלא תתקשר אליו. שתעשה לו ביד באמצע כיכר
רבין בטקס לזכרו. מה היא באמת מצפה ממני לומר עכשיו?

משכתי בכתפיי בחוסר אכפתיות וחזרתי לחפש טיפות שובבות על המעיל
של נטע אבל היא התרגזה על התגובה שלי, אמרה שהיא כבר ידעה שאני
אגיב בכעס, שידעה מראש שבכלל לא כדאי לה לשאול אותי מה דעתי.
וואלה צודקת נטע שלי, ממש גאונת הדור הילדה. שמישהו יפרוש את
השטיח האדום מהר ויביא את המדליות של מצטייני מקבילית המוחות!
מה שכן - באמת לא אכפת לי מה היא  תעשה כל עוד ימשיך לרדת גשם
והיא תמשיך ללבוש את המעיל הזה עם הבד החלק. באמת לא אכפת לי
שתתקשר אליו. אולי תגיד לו להביא טנדר כמו שחבר שלי כל הזמן
אומר, או שאולי תגיד לו להביא איזה כוסית בשבילי.

נטע הלכה עצבנית, לקחה איתה את הטיפות והצמה והשאירה אותי מול
המחשב.
פתחתי וואינט לקרוא קצת חדשות. היתה שם איזו כתבה על איזה
מדריך תאטרון שניצל מינית תלמידות שלו, כתבו שבית המשפט הורה
עליו להתקשר לכל התלמידות שלו כדי להציע להן לבצע בדיקה אחרי
שהוא גילה שהוא חולה באיידס.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כבר 50 שנה
שאנשים לא
מתקשרים אליי
לפלאפון.



מקשישה בת 50


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/2/06 12:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יולי ויצמן

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה