בסוף הזמן, כשהעולם יפול,
ולא ישאר כאן שום דבר מלבד חול,
אני אשב כאן, בוכה מול הקירות,
אתמרמר על כל מה שיכל להיות.

אחייך לעצמי, על רגעי הקסומים,
בעוד מכה את הקיר על הגיעו של יום דין.
אתנשל מאשמה, אעמוד בלי בושה,
אחייך לי חיוך מלא בתבוסה.

השקרים, חצי האמיתות,
אני אשב כאן, בוכה מול הקירות,
אתמרמר לי בשקט, על מה שיכל להיות.

אקליד עוד מילה, עוד משפט, עוד פיסקה,
ארגיש בהתעלמותם של בני התמותה.
אותר פעורת פה, מלאה בתמיהה,
איך הינכם יכולים לוותר על בריאה?

הן לא תוכל לעולם לבטוח, במאת האחוזים,
אם תדע כי בעולם עוד מסתובבים שקרנים.
לא תבטח, לא תאהב, תפספס את התכלית,
תשב מיואש, עם זרים, במונית.

תמלמל לעצמך מילות גנאי, מילות עצב,
הן יכולתי להיות מאוהב עד העצם.
אך לא היתרתי לעצמי, להשאר חשוף ופגיע,
כי ידעתי, בעולם, יש שקרנים עם גביע.

מדליה תקבל! על כל שקר, כל משחק,
בכל פעם שהצלחת להמציא עוד מבט.
עוד מבט שנראה כי הינו אמיתי,
אך בסתר ליבך, תדע, אשלייתי.

אז הפסק זאת עכשיו, את האמת גלה,
תן לעצמך עוד צ'אנס, עוד סיכוי, עוד הרבה.
אמור לעצמך, אם הנני יכול, כן יוכלו גם היתר,
אמת בהכל!

אם תדע כי אמת עומדת זקופה,
תבטח שוב בנו, אנשי התקווה.
תחייך, ותאהב, ותהיה מאושר,
כל זאת בלי אף שקר, האין זה נהדר?

בסוף הזמן, כשהעולם יפול,
ולא ישאר כאן שום דבר מלבד חול,
אני אשב כאן, בוכה מול הקירות,
אתמרמר על כל מה שיכל להיות.

אשב ואבכה, כי ידעתי, ויתרת.
עוד אמת קטנה בלבך הסתרת.
אך אחכה, כי אולי עוד תספיק,
להציל עוד עולם, למצוא עוד תכלית.
אשב מאוהבת, אתהה במבוכה,
האם זה רק החיוך, או האם כל כולך?