כמעט כל ערב, היינו נפגשים.
הייתי יורדת אל החוף, בכפכפים.
יושבת על הצוק.
מרגישה את הקור החודר
כאילו מענישה עצמי על מה שעובר.

הריח, עמד באוויר.
למרות הבריזה המהפנטת
אוירה,    אני נסחפת..
ריח של ים, ביוב וזיעה,
הכל היה ממש שם, ואני כל כך קטנה.

בוכה ללא הפסקה,
בדרך כלל בלי שום סיבה ברורה.
מנגבת את הדמעות בשרוולי,
מסרבת להרים ראשי.

להיות לבד, להתייחד
סוף, סוף להקשיב אל הלב.

רוצה לאגור כמה שיותר כוח
אולי לזכור, אולי לשכוח.
חשבתי לאסוף כמה אבנים,
אנשים, הם אלה שמשתנים.

כמעט כל ערב, היינו נפגשים.
הייתי יורדת אל החוף, בכפכפים.
מדברים שעות, צועקים, בוכים, צוחקים.
משחררים לחצים.
אני, הים והגלים.