שני בניינים מלאי בדלי סיגריות.
הומים בני נוער בכל הפסקה.
ביניהם מקלט ואבנים ריקים מכל קול.
אני.
ושוב לבד.
מועדון ובו כל הגילאים מתאספים מידיי ערב.
שותים קפה, מעשנים, מדברים על דברים ברומו של.
מרחק מה משם, הבית.
אני.
לבד, שוב.
מילים נישאות ממיתרי הקול, דעות ומוחות מתערבבים.
בעולם אחר, גם המוח שלי.
אני, לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.