עדו אופיר / יסוריי |
חודרים ללא רחם במעבר בין עור לבשר, דרך לחמניות ישבני, דרך
ירכי וזרועותיי... אמרת שאת תכף שבה והנה את באיחור מכל המאוחר
שמעבר לגבול שהצבת את לעצמך ולא עומדת בו.
מזיע כארטיק לימון באמצע הקיץ, נדבק לבגדים, מכתים את השפתיים,
מלקט זכרונות מתוך הערפל האין סופי שבו אני מצוי, מקהה את
החושים בכוונה כדי שאוכל לאבד את העקבות, את הצפון ממנו התחיל
המסע שלי אל לב לבה של האכזבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|