כמה ניסיתי להתקרב אלייך,
רציתי באמת ובתמים להיות שם בשבילך
ואת לא נתת.
אהבתי אותך,
ואל תטעי - אני עדיין אוהבת אותך בכל ליבי.
בכל פגישה שלנו מכשול הזמן שעבר נעלם,
והנה אנחנו שוב כמו שתי חברות טובות.

אני משתדלת,
אני מתאמצת,
לפעמים נדמה לי שהצלחתי
ואז אני מבינה שלא.
אולי לעולם אני לא אצליח.
אך לעולם לא אפסיק לנסות.

מדי פעם חולפת מחשבה בראשי,
אולי אני לא במקום.
אולי היא לא רוצה לראות אותי,
לא כמו שאני אותה.
אולי הייתי רק עוד שלב בחייה,
בזמן שבחיי היא חלק.

אני מרגישה שהוצאת אותי מחייך
ורע לי.
אני רוצה לדעת יותר, לשמוע יותר
להיות שם בשבילך,
ואני מרגישה מטופשת.

נדמה לי כי אין טעם לשורות אלו,
התגובה שאני מחפשת היא אמיתית וכנה.
ואם כן, מדוע אני מפרסמת זאת לעינייך?
כדי שתדעי שאת חשובה לי.
כדי שתדעי, וגם אם נדמה שכך, לעולם לא יצאת מליבי.

פעם עמדתי לצידך בכל צעד,
ואפילו תמכתי כשהיית צריכה.
אולי באמת הייתי יותר מדי אמא,
וכעת הגיע הזמן, אינך זקוקה לי יותר.