עומד על המזח פניי לסערה
גלים מתנפצים ונשברים לרגליי
בודד מול שמיים כואבים ושחורים
הספינה האחרונה מגיעה לרציף
ימיי הם כימיי האדמה
לילותיי עתיקים כירח עצמו
נכחתי בכל מאורעות האדם
מבריאת העולם ועד לסופו
שמיים שחורים וירח אפל
השמש לא יאדים במזרח
הגשם יורד מכה ופוצע
ושום פרח לא ישוב ויפרח
בני האדם אכזבו את בוראם
לא כך הוא יצרם להלך
ובמלוא כעסו שלחני אני
להרוס ואת זעמו לשכך
עד עולם אחכה כי תבוא
אין לזמן משמעות לגביי
כשתגיע על גבי עורבים שחורים
אצחק ואפרוש את ידיי
כי חיכיתי רבות שתבוא הספינה
ואותי אל האופל תיקח
ואחזור אל משכני בין מתים להלך
במקום בו השמש לא זרח |
